ז: - כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו

כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו

יש לשאול על אמירה זו שלוש שאלות:

1. כיצד הדבר נלמד מהפסוק?
2. כיצד קביעת מקום התפילה פועלת על האויבים?
3. מדוע בכלל יש לקבוע מקום לתפילה? או - האם יש חובה לעשות כן?

הפסוק ממנו רשב"י לומד את הדברים הוא:

ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה

בצורה פשוטה נראה שמדובר על יישוב ארץ ישראל. אך אם מתבוננים בפסוק ניתן להבין ש"מקום" הכוונה לבית המקדש (בבחינת "ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך"). בצורה זו, יש לקרוא את הפסוק באופן הבא - הקב"ה אומר לעם ישראל שהוא ידאג שבית המקדש ייבנה וככה הגויים לא יענו את עם ישראל.

מכאן ניתן ללמוד לכל אדם יקבע מקום לתפילתו (כמו בית כנסת) בכך הוא יגן על עצמו מפני אויביו שינסו לענות אותו.

ייתכן לפי הקשר זה שמדובר על הגנה מפני אויבים שמנסים לגרש את האדם מנחלתו, וקביעת מקום התפילה הוא המקבע את ההאחזות שלו בנחלה.

בכך ננסה לענות על השאלה של "כיצד זה עובד" - אדם שיש לו מקום קבוע לתפילתו, אזי הוא פועל ממש על מקומו (הכללי שבו הוא מתיישב) והופך אותו להיות קבוע בצורה כזו שאף אוייב לא יוכל לו. הטעם הוא מפני שזה מגביר את הנחישות שלו וגם מפני שהקב"ה יעזור לו לשמור על נחלתו שבה הוא קבע את תפילתו.

ממילא ניתן לומר שפשט הפסוק פותח בקביעת ה"מקום" שהוא בית המקדש, בית התפילה, שדווקא על ידי התפילה האדם יכול לקבוע את מקום ישיבתו ולהגן עליו מפני האויבים המנסים לגרשו מאדמתו.