מסכת מגילה - י"ז: - אתחלתא דגאולה

שמונה עשרה

הגמרא דנה בסדר הברכות של תפילת עמידה:

ומה ראו לומר גאולה בשביעית? אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית. והאמר מר: בששית - קולות, בשביעית - מלחמות, במוצאי שביעית - בן דוד בא! - מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא. ומה ראו לומר רפואה בשמינית? אמר רבי אחא: מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה - לפיכך קבעוה בשמינית. ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית? - אמר רבי אלכסנדרי: כנגד מפקיעי שערים... ומה ראו לומר קיבוץ גלויות לאחר ברכת השנים? דכתיב "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו, ח').

ניתן לראות בגמרא מהלך שלם של גאולה, שאנו מתפללים עליו.

תחילה מדובר על מלחמה שתוציא את עם ישראל מהגלות ולפחות תניע מגמת חזרה לארץ ישראל (אתחלתא דגאולה).

לאחר מכן מתוארת רפואה-ברית מילה שהיא מבטאת את ההכנה לכניסה לארץ, כפי שבימי יהושע היתה ברית מילה לכל העם לפני הכניסה לארץ. המטרה הייתה ליצור חיבור של העם אל הקב"ה כהכנה לכיבוש הארץ מתוך אמונה בהקב"ה.

לאחר מכן יש את ברכת השנים שהיא התחלה של חיים סדירים בארץ ישראל, אך גם תחילת הגאולה, כפי שמוכח אצלנו מהפסוקים.

הדברים מתבארים יותר בסנהדרין צ"ח. :

ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל..." (יחזקאל ל"ו, ח').

אם כן, יש כאן מהלך המתחיל במלחמה ונגמר בגאולה השלמה.