ג. - ג: - מקור בית דין של שלושה מהפסוקים
הדעות השונות
- ר' יאשיה: נאמר שלוש פעמים "אלהים" - כנגד שלושה דיינים מומחין. אמנם הוא סובר שיש דין "אחרי רבים להטות", אולם זה רק במקרה שיש צורך לפסוק כמו הרוב, אין זה מחייב שהרכב בית הדין יהיה כזה שיצריך לפסוק לפי רוב, שכן יתכן שבית הדין יהיה מורכב מאחד או שניים (פה אחד), ולכן צריך לימוד מהפסוק ואין להסתמך על דין "אחרי רבים להטות" לעניין בניית הרכב בית הדין (רש"י ויד רמה).
- ר' יונתן: המופע הראשון של "אלהים" הוא משום אין דורשים תחילות, לאחר מכן יש עוד שני מופעים כנגד שני דיינים, והשלישי נלמד מדין "אחרי רבים להטות" מכאן שהרכב בית הדין צריך להיות נוטה.
- רבי ברישא: יש צורך שגמר הדין יהיה בשלושה (מן הסתם נלמד משלוש פעמים "אלהים" - אך במכילתא מופיע שזה נלמד מ"אשר ירשיעון אלהים" שניים, אין בית דין שקול מוסיפים עוד אחד - וקשה שאז יוצא שמפעילים פעמיים את "אין בית דין שקול") וגם שיהיה "אחרי רבים להטות" ולכן צריך בית דין של חמישה.
- רבי בסיפא: המופע הראשון של "אלהים" הוא משום אין דורשים תחילות, ושני המופעים הבאים נספרים כשניים כל אחד משום שבאחד מהם מופיע "ירשיעון אלהים" ומגלה על כך שאלהים נספר כשניים, ומכיוון שאין בית דין שקול מוסיפים עוד אחד (לחמש).
- רבי שירושלמי (יש מי שגורס רבי מאיר): לומדים רק מהפסוק "אשר ירשיעון אלהים" שזה נחשב כשניים, ומשום שאין בית דן שקול מוסיפים עוד אחד לשלוש (וכן בתוספתא?).
המכילתא
במכילתא[1] מופיעים דעות ר' יאשיה ור' יונתן, ואז בדעת רבי מופיע:
רבי אומר: "עד האלהים יבא דבר שניהם" - בשניים הכתוב מדבר. אתה אומר כן, או אינו אלא באחד? כשהוא אומר "אשר ירשיען אלהים". "ירשיען"* אין כתיב כאן, אלא "אשר "ירשיעון", הא בשניים הכתוב מדבר. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלושה מכאן אמרו דיני ממונות בשלושה. ר' מאיר אומר בחמישה כדי שיגמר בשלשה.
דברי המכילתא תואמים לדברי הירושלמי, כאשר דברי רבי מאיר תואמים לדברי רבי בבלי.
בגר"א גורס "מכאן אמרו דיני ממונות בחמישה" - ואז דברי רבי במכילתא תואמים לדברי רבי בבלי ברישא. אך אז יקשה להבין כיצד ניתן להשתמש פעמיים בדין "אין בית דין שקול".
שורש המחלוקת
יתכן לומר שמחלוקת ר' יונתן ור' יאשיה טעונה בעצם הבנת תפקיד בית הדין. האם בית הדין עיקר עניינו להשכין שלום בין אדם לחבירו או להוריד את דבר ה' בעולם. הבנת גדר בית הדין משפיעה על צורת הלימוד מהפסורים.
נראה שר' יאשיה סובר שבית דין עניינו הורדת דבר ה' לעולם, לכן התורה מונה את כל השלושה כיחידה אחת.
לעומתו, סובר ר' יונתן שעניינו של בית הדין להשכין שלום בעולם, מכאן נובע עקרון "בית דין שקול". שכן, בית הדין מייצג את הדעות השונות ומכריע, לא בגלל שצד אחד יותר אמיתי אלא כי צריך להכריע. על כל פנים, בית הדין מציף את הדעות השונות ומנסה להכריע / להשכין שלום. לכן בלימוד העיקר הוא שני הדיינים המייצגים לכאורה דעות שונות ואחד שמכריע.
דעת רבי ברישא כוללת את שניהם.
לדעת רבי ההכרעה עצמה היא לא סתם השכנת שלום או בחירת צד אחד, אלא היא עצמה הורדת דבר ה' לעולם ולכן צריך שבה יהיו שלושה שיביאו את ההכרעה (שלושה כאחד), ומכיוון שמצד שני יש עניין לייצג את הדעות השונות לפנ ההכרעה, יש לבנות בית דין נוטה של חמישה.
עקרון זה משתלב עם דברי המכילתא והירושלמי.
בסיפא הבבלי מפתיע ומרכיב את דעתו של רבי מ2+2+1. יתכן לומר שלמרות שדרשת הפסוקים רחוקה מדברי רבי בברייתא "על מנת שייגמר הדין בשלושה", אך אין זה סותר שלאחר הדרשה הוא סבר סברא לפי המסקנה שיצאה מהדרשה (בית דין של חמישה).
אולם, אם נאמר שיש כאן הבנה שונה בדברי רבי, ייתכן שלפי הסיפא, היחידה הקטנה עליה מדבר רבי היא 2 כמו עדים. ואז דעת רבי כולה דומה לרעיון של ר' יונתן, שצריך יצוג לכל צד (רק שכאן הכוונה לשני דיינים לכל צד) ואחד מכריע.
אולי אולי ניתן לומר לפי זה שרבי סובר שעקרון בית הדין שמביא את דבר ה' בעולם מגיע בצורה מורכבת, מפני שזה דבר ה' בעולם. שניים מביאים פן אחד, שניים מביאים פן אחר והחמישי מכריע. שניים הם כמו עדים שמעידים על אותו צד.
----
[1] שמות כ"ב, ח'.