ספר שופטים - פרק ט' - אבימלך ומשל יותם

הקדמה

פסוקי הסיום של פרק ח' נותנים לנו הקדמה לדור שאחרי גדעון^[1]:

ולגדעון היו שבעים בנים יצאי ירכו כי נשים רבות היו לו. ופילגשו אשר בשכם ילדה לו גם היא בן וישם את שמו אבימלך... ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים. ולא זכרו בני ישראל את ה' אלוקיהם המציל אותם מיד כל איביהם מסביב. ולא עשו חסד עם בית ירבעל גדעון ככל הטובה אשר עשה עם ישראל.

מעניין לראות שגדעון שסרב "למשול" על ישראל לפני רגע, כעת נושא נשים רבות (כמו מלך) וקורא לבנו "אבי-מלך".

נשיאת נשים רבות אצל מלכים הוא חלק מ"הסכמי שלום" שלהם עם עמים אחרים. במקרה כזה המלך מתחתן עם אישה מהמשפחה של העם השכן ודבר זה גם משמר על קשרים טובים בין העמים וגם מהווה מחווה של קרבה.

במקרה של גדעון, נראה שהוא רקם קשרים עם גורמים שונים בסביבתו ובעקבות כך נשא נשים רבות. בצורה שכזו הוא הרחיב את שלטונו על האזור כולו.

לפי זה ניתן לומר שבכך שהוא לקח "פלגש" ולא "אישה" משכם, נראה שהיחסים שלו עם השלטון בשכם לא היו טובים במיוחד ולכן הוא לקח משם פלגש ולא אישה שנשואה לו בנישואים מלאים. שכן "פלגש" היא אישה ללא כתובה. ייתכן שכדי לחזק את אחיזתו בשכם הוא קרא לבנו "אבימלך", ובקש ממנו לנסות ולקדם את מעמדו שלו ושל אביו בעיר.

כידוע, שכם הייתה עיר מעורבת של יהודים וגויים, וכן של כאלו שאפשר להגדיר אותם חצי חצי. בין אם מדובר על צאצאי יוסף שישבו שם עוד בימי השעבוד של מצרים ובין אם מדובר על צאצאי חמור ושכם שמלו את עצמם ואת בני עירם על מנת להתחבר לבני ישראל.

עובדה זו מגדילה את המורכבות שבכריתת הסכם כולל עם כל הגורמים השונים בעיר, ונראה שזו ההקדמה לרקע של המשך הדברים.

אבימלך

אבימלך מגיע לשכם וכתוב שהוא מדבר אל "משפחת בית אבי אמו", ולפי מה שכתבנו לעיל, מסתבר שהם היו חלק מההנהגה של שכם. בקשתו של אבימלך היא "להחליף" את השלטון של האחים שלו בשלטון יחיד שלו, וכלשונו^[2]:

דברו נא באזני כל בעלי שכם מה טוב לכם המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל אם משל בכם איש אחד וזכרתם כי עצמכם ובשרכם אני.

אבימלך מביא שני נימוקים לדבריו:

1. עדיף שלטון יחיד על פני שלטון של שבעים איש.
2. הוא יותר מקורב אליהם.

הנימוק השני הגיוני, וכוונתו היא שכשהוא יבחר למנהיג אזורי הוא יבין יותר טוב מה אנשי שכם צריכים, וגם ידאג להם יותר מלאחרים.

אך הנימוק הראשון לא ברור. אם שבעים איש מושלים בתבונה מהו החיסרון בכך שהם שבעים? ואם יש בעיה בשלטון אזי גם שלטון יחיד מקולקל אינו טוב.

בקיצור, הקושי הוא ש"שבעים" זה מספר ולא חסרון!

המספר שבעים חוזר עוד פעם בפסוקים הבאים:

וידברו אחי אמו עליו באזני כל בעלי שכם את כל הדברים האלה ויט לבם אחרי אבימלך כי אמרו אחינו הוא. ויתנו לו שבעים כסף מבית בעל ברית וישכר בהם אבימלך אנשים ריקים ופוחזים וילכו אחריו. ויבא בית אביו עפרתה ויהרג את אחיו בני ירבעל שבעים איש על אבן אחת ויותר יותם בן ירבעל הקטן כי נחבא.

ניתן לראות בבירור שהנימוק המנצח הוא הנימוק השני "כי אמרו אחינו הוא". על כל פנים עוד לא פיצחנו מהו ההגיון שבנימוק הראשון.

יש בעיה עם החשבון בפסוק, שכן לגדעון היו שבעים אחים, הוא הרג שבעים מהם ובסוף נשאר אחד…

בעלי שכם (המנהיגים) מביאים גדעון 70 כסף מבית העבודה זרה שהוזכרה בסוף פרק ח', מבית בעל ברית. נראה שיש כאן אקט סמלי ולכן הפסוקים טורחים לציין את הסכום 70 ושהוא נלקח דווקא מבית בעל ברית.

נראה שהמספר 70 הוא מעין "קוד" בתנ"ך שמכוון כמובן ל70 הזקנים שהיו בעם ישראל. כפי שהסברנו במאמר הפתיחה לספר שופטים, צריך לזכור שלפי חז"ל (בגרסת המשנה בפרקי אבות שלפנינו) ממשיכי המסורת אחרי יהושע לא היו השופטים אלא הזקנים. אותם זקנים תמיד עומדים ברקע, וצריך להתבונן ביחס שבין השופטים לבין הזקנים.

אבימלך אינו מזכיר את שם ה', לא מתפלל אל ה', ולא כתוב שהוא בא בשם ה'. אם כן, מסתבר שההפך הוא הנכון.

מסתבר ששבעים אחי גדעון היוו הנהגה רוחנית לעם, והדברים מתחברים לאפוד שעשה גדעון ושהסברנו בכך הוא מנסה להוות תחלופה לשלטון הכהונה והזקנים בדורו (והזכרנו שתפיסה זו מתבטאת גם ביחסו של גדעון לזקני סוכות שהוא פוגע דווקא בהם, הוא רואה בהם אשמים בדרך שהוליכו את העם, לכאורה, לכוף ראשם בפני האויב).

כעת מגיע אבימלך ומחליט להוות בעצמו תחלופה לשלטון הזקנים הנוכחי. לכן, הכסף שמביאים לו בעלי שכם מבית העבודה זרה שלהם (ככל הנראה עבודה ב"שיתוף" - גם "בעל" וגם "ברית") מהווה התנגדות לאותה הנהגה רוחנית.

משל יותם

יותם בורח ומטפס במעלה הר גריזים ונושא את משלו^[3].

במשל מופיעים שלושה עצים שביקשו מהם (שאר העצים) למלוך. כל עץ מתחמק בטענה שיש לו עוד תנובה לתת ואין לו פנאי למלוכה.

חז"ל^[4] מסבירים שהעצים הם כנגד השופטים הקודמים:

1. עתניאל - זית (כנראה קשור לכך ששמן מבטא חכמה ועתניאל עניינו היה לימוד התורה).
2. דבורה - תאנה (התאנה מבטאת מציקות ויישוב העת - מתחבר לכך ששפטה את ישראל ובכך השכינה שלום בין איש לרעהו).
3. גדעון - גפן (גימטריה שווה - וכפי שלגפן ברכה מיוחדת בפני עצמה וסומכים לה את הברכות, כך גדעון הפך עצמו לבעל הרכה ולכן עשה אפוד שיבואו להתברך אצלו).

אולם, ניתן לומר בפשט שאין מדובר על דמויות מסוימות אלא יש כאן מסר שמועבר על ידי שלושת הדוגמאות והוא שהמנהיגים הקודמים לא רצו למלוך מפני שלא רצו לאבד בכך יתרון אחר שיש להם. עוד מעט נרחיב על כך.

מהעבר השני, עומד האטד שלכאורה הוא קוצני, ללא צל וללא פירות, שמסכים למלוך עם תנאי:

ויאמרו כל העצים אל האטד: לך אתה מלך עלינו. ויאמר האטד אל העצים: אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם - באו חסו בצלי. ואם אין - תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון.

האטד משפיל את העצים האחרים ודורש מהם לחסות בצלו (הצעה "לא משהו", מכיוון שהוא שיח קוצני). כמו כן, נראה שהסיבה שבגללה הוא מסכים למלוך היא מפני שאין לו מה להפסיד.

הנקודה המוזרה בתשובת האטד היא הופעת "ארזי הלבנון" שלא הופיעו קודם.

הרב מנשה וינר וכן הרב עוזי ביננפלד, מסבירים ש"ארזי הלבנון" הם האחים של יותם והוא בתוכם. וממילא מובנת המשמעות הכפולה של האש שיצאה מהאטד (אבימלך) ואכלה את ארזי הלבנון. מצד אחד מדובר כאן על האש שתצא מאבימלך ותהרג את בעלי שכם (שאר העצים), אך נרמז כאן שסיפור שכזה כבר היה כאשר אבימלך הרג את שבעים אחיו (ארזי הלבנון).

לפי הסבר זה, יוצא שיותם מכליל עצמו בין "ארזי הלבנון". אם כן, מתברר שמעבר לניסיון ההתחמקות שלו הוא מנסה להציב את עצמו ממש כתחלופה לאבימלך. הוא אומר לאנשי שכם שהוא שייך לארזי הלבנון והוא עדיף על פני האטד. הוא אומר את זה כאשר הוא עומד על הר גריזים הגבוה, כאשר כולם מתחתיו, בזמן שהוא מדמה עצמו לארזי הלבנון...

בעזרת משל זה ניתן לפתור עוד תמיהה שהעלינו לגבי גדעון וענינו עליה בכיוון מסויים במאמר הקודם.

הסברנו שהסיבה שגדעון סרב למשול על ישראל היתה מפני שהוא היה צריך להיות במקביל לשלטון הזקנים והכהונה אליהם התנגד (אם זה בגלל שלא תפקדו ואם זה מפני שהובילו לדעתו את העם להיכנע בפני מדין במקום להלחם בהם).

כעת מתבררת סיבה נוספת.

נראה שגדעון היה טוב במשימה חד פעמית, אך שלטון מתמשך דרש ממנו השקעה יום יומית, וויתור על חייו הפרטיים, ולכך הוא לא היה מוכן. בגלל שגדעון לא היה מוכן להמשיך עם המומנט ולמלוך על ישראל הוא החטיא בכך את המטרה.

בכך ניתן להבין מדוע גדעון ניסה לבסס את מעמדו באיזו, על ידי כריתת בריתות, נשיאת נשים, עשיית האפוד ובניית מערך שבעים הילדים שלו שהנהיגו את ישראל באזור (כנגד שבעים הזקנים של העם). הוא היה מוכן להנהיג את האזור כמנהיג מקומי ובלתי מתחייב, אך לא אחראי על כל עם ישראל ומלחמותיו.

תורת הגמול

יותם מפרש את המשל ומוסיף עליו שהאטד (אבימלך) יאכל את שאר העצים (בנוסף לארזי הלבנון) וגם שגמולו ישוב בראשו ותצא אש מהעצים ותאכל אותו בחזרה^[5]:

ואם אין תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם ואת בית מלוא ותצא אש מבעלי שכם ומבית מלוא ותאכל את אבימלך.

באמת בסופו של דבר זה מה שקורה, מגיע געל בן עבד (ה"עבד" שמורד ב"מלך"), ומניע מרידה שבסופה מתים בעלי שכם (במגדל בעל ברית שמ"כוחו" הם פעלו) וכן בסוף מת אבימלך מאבן הרחיים שהושלכה עליו (הרג את אחיו על אבן אחת ומת מאבן אחת).

תורת הגמול בולטת פה^[6]:

וישב אלקים את רעת אבימלך אשר עשה לאביו להרג את שבעים אחיו. ואת כל רעת אנשי שכם השיב אלקים בראשם ותבא אליהם קללת יותם בן ירבעל.

השופט

שאלה מעניינת היא כיצד משתלב סיפורו של אבימלך בספר שופטים. הרי אנו יודעים שמבנה האירועים בספר שופטים מורכב מחטא של עם ישראל (כתוב) שיעבוד (לא מופיע), חזרה בתשובה (לא מופיע) ושופט שמגיע להושיע את ישראל (אבימלך?).

ניתן לתת לכך שתי תשובות.

האחד הוא שהסיפור שלנו הוא המשך סיפור גדעון, והוא מראה שמכיוון שגדעון לא לקח את המלכות, הגיע הבן שלו שפחות מתאים וניסה לקחת אותה, ונכשל.

כמו כן, אמנם גדעון עצמו עשה את מעשיו לשם שמים, אך הנקודה של ה"ריכוזיות" השלטונית שבה דגל, עברה לבניו ללא הכוונה הראויה. גדעון לא הסכים למרד, והכה את זקני סוכות ואנשי פנואל שלא הקשיבו לו. הוא לא הסכים למשול עם אחרים והעדיף ליצור "חצר" משלו. את השאיםה לשלטון היחיד שלו (קרא לבנו "אבי-מלך"), הבנים שלו קלטו זאת ובייחוד אבימלך שבשם שלטון היחיד רצח את אחיו ולבסוף גם את בעלי שכם.

תשובה נוספת היא שאבימלך בעצמו הוא האויב שמשעבד את ישראל, וה' הוא המושיע. הקב"ה מושך בחוטים מאחורי הקלעים ודואג שכל האויבים למיניהם בסיפור יקבלו את גמולם. כמו כן, ייתכן שכתוצאה מסיפור זה, עם ישראל ראה את השגחת ה' בעיניו וחזר בו מעבודת הבעל וחזר בתשובה (לפחות אלו שהיו קרובים לאיזור הסיפור).

כעת דבריו של גדעון שאומר^[7]: "לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם ה' ימשל בכם", מקבלים משמעות נוספת (בבחינת דברי נבואה). מכיוון שגדעון סרב לבקשה למשול (יחד עם שאר ההנהגה הרוחנית בעם) אזי גם בנו בסוף לא ימשול (בעלי שכם מרדו באבימלך) אלא ה' ימשול בכם (הפסוקים מדגישים שהקב"ה סובב שגם אבימלך וגם בעלי שכם יקבלו את גמולם בראשם.

משפט המלך

האם ניתן להסיק מכך שמלוכה של מלך יחיד היא לא טובה?

מכיוון שהתורה עצמה ציוותה על מלך, נראה שלא זה הכיוון.

דבר ראשון המקרה המדובר של אבימלך הוא דוגמה של אדם שלא מתאים למלוכה ברוח ישראל.

דבר שני, לפי ההסבר שנתנו, המלוכה צריכה ללכת שלובה עם הזקנים^[8] (התורה) ועם הכהונה.

רק הנהגה משולבת יכולה באמת ללכת בדרך הישר.

[1] ח', כ"ט - ל"ה.

[2] ט', ב'.

[3] הרב מנשה וינר מסביר שהצורך במשל הוא מסיבה מתודית, והיא על מנת לסקרן את האנשים להאזין עד סוף המשל ובכך להעביר מסר. אחרת, האנשים הרודפים אחריו בכלל לא היו מנסים להבין את מה שהוא אומר.

[4] מובא ברש"י שופטים ט', ח-יב; ע"פ ילקוט שמעוני ח"ב, רמז ס"ה.

[5] ט', כ'.

[6] ט', נ"ו.

[7] ח', כ"ג.

[8] אנו מוצאים את רחבעם בן שלמה המך איבד את מלכותו כאשר הקשיב ל"ילדים" ולא לזקנים.