ברכות ב. - מאימתי

מאת: יעקב קופל

מאימתי

פתיחת המסכת מבטאת את חידושה.

"מאימתי" בא להביע שהחידוש במצוות קריאת שמע של ערבית היא קביעת הזמן.

התורה עצמה פותחת במילה "בראשית" שגם היא מבטאת את בריאת הזמן.

על מנת להבין את החידוש שבקביעת הזמן של ערבית, יש להבין את ההוא אמינא לולי חידוש זה.

לשם כך נתבונן בפסוקים שהרמב"ם^[1] מביא מהתורה^[2]:

ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.

בית שמאי ובית הלל נחלקו בפירוש הדברים^[3]:

• בית שמאי: מדובר על אופן הקריאה בעמידה או מוטה.
• בית הלל: מדובר על זמן הקריאה "בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים".

שני זמנים

ניתן לומר בגדול שניתן לחשוב על שני זמנים (או סוגי זמנים) לקריאת שמע:

• בשעה שאדם עומד על יד מיטתו והולך לישון.
• בשעה שאדם חוזר לביתו מהעבודה לפנות ערב.

לסברא הראשונה יש סימוכין מדברי רש"י על המשנה:

עד סוף האשמורה הראשונה - שליש הלילה, כדמפרש בגמרא, (דף ג א) ומשם ואילך עבר זמן, דלא מקרי תו זמן שכיבה, ולא קרינן ביה בשכבך, ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה, לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו, אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת, כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי, ולפיכך, חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא.

כמו כן, דברי רש"י מתבהרים יותר בפירושו על התורה^[4]:

ובשכבך - יכול אפילו שכב בחצי היום? תלמוד לומר: "ובקומך". יכול אפילו עמד בחצי הלילה? תלמוד לומר: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". דרך ארץ דברה תורה, זמן שכיבה וזמן קימה.

אם כן, מדובר על זמן שכיבה אנושי, ועל פי רוח הדברים של רש"י ניתן לומר שהזמן המקורי שהתורה דיברה עליו הוא הזמן שבו אנשים ממש הולכים לישון. אולי אפילו הכוונה לקריאת שמע שעל המיטה.

הסברא השנייה מסתברת בכך שאם הקריאה הראשונה הינה בתחילת היום, אזי מסתבר שהקריאה השניה תהיה בתחילת הלילה או בסוף היום.

האמת שבפסוק מוזכרים ארבע זמנים ולא שניים. בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.

מפשט הפסוקים משמע שאין באמת זמן מוגדר לקריאת שמע אלא אפשר בכל זמן, בין בקצוות (בשכבך ובקומך) ובין באמצע היום (בשבתך בביתך ובלכתך בדרך).

תורה שבעל פה

לפי הדברים האחרונים, החידוש הגדול של חז"ל הוא שיש בכלל זמן לקריאת שמע.

חז"ל הגדירו שהמצווה דאורייתא של קריאת שמע תוגדר בזמן. על מנת שבכל זאת קריאת שמע תקיף את כל היום, יש לאומרה לפחות פעמיים ביום, שחרית וערבית.

היכולת של חז"ל להאיר את המצוות על ידי כך שהם מגדרים אותם גם בתקנות וגם בתיחום זמנים, הוא מראה את כוחם הגדול ומקור יניקת כוחם. ואין מתאים מעניין זה מלפתוח את תלמוד התורה שבעל פה.

[1] רמב"ם, ספר המצוות, מצווה תכ"א.

[2] דברים ו', ז'.

[3] פרק א' משנה ג'.

[4] דברין ו', ז'.