מסכת מגילה - י: - ישיש ה' עליכם
פתיחתא
רבי יהושע בן לוי מביא "פתיחתא" למגילה מהקללות שבפרשת כי תבוא:
"והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם" (דברים כ"ח, ס"ג). ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים? ... בקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה? - אמר רבי אלעזר הוא אינו שש, אבל אחרים משיש. ודייקא נמי דכתיב: "כן ישיש" ולא כתיב "ישוש" שמא מינה.
פסוק זה קשה מאוד לקריאה, שכן לכאורה יש פה עונש כליה לעם ישראל:
והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה.
קושיות
מדוע העונש צריך לבוא ב"ששון"?
בפרשה הבאה מופיע פסוק הופכי (דברים ל', ט'):
והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידך… לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך.
משמע ממנו שלא תהיה כליה לעם ישראל.
ששון
ננסה לענות על השאלות.
נראה שהעונש מגיע ב"ששון" כמידה כנגד מידה, לא רק בגלל שהקב"ה שש להיטיב לאבותינו. באותה הפרשה מופיע פסוק נוסף שקשור לעניין (דברים כ"ח, מ"ז):
תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל.
אותו אדם שלא עבד את ה' בשמחה, הקב"ה לכאורה מעביר את השמחה אל האויב, כנגדו.
עם כל זאת, כאשר הקב"ה מביא את האויב להאביד את עם ישראל, אין זה אומר שהאוייב חלילה יצליח. הפסוק מורה שזו המטרה שהקב"ה מציב לאויב, אך אין זה אומר שהוא ייתן לו לבצע את זממו.
כבר בפסוק עצמו, ניתן לראות שמבחינה לשונית החלק של הקללה מכיל שתי צורות התייחסות שונות:
לשון נסתר (גוף שלישי) - כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם.
לשון נוכח (גוף שני) - ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה.
ניתן לומר שהקב"ה ימיר את האיבוד חלילה בגלות. בכך הוא לא יאפשר לאויב לבצע את זממו, וגם יהווה תחליף וכפרה לעונש. כל זה, עד אשר ישוש ה' על עמו לגאול אותו.
המגילה
הסיפור במגילה גם כן מתחיל ברצונו של המן להשמיד להרוג ולאבד. אולם, הקב"ה הצילנו מידו ולא קיים את עצתו. ניתן לומר שהפתיחתא יותר באה לפרש את הפסוק ב"כי תבוא" בעזרת סיפור המגילה, מאשר שהפסוק יפרש בעצמו את המגילה.