מסכת מגילה - ה. - עשרה בטלנין

עיר וכפר

לא כל עיר קוראת את המגילה בי"ד. חז"ל אומרים שעיר ללא "עשרה בטלנין" דינה כמו כפר (כפרים מקדימין ליום הכניסה, שני או חמישי).

קשה, הרי הסיבה שבגינה הכפרים מקדימים ליום הכניסה הוא "כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים", ולכאורה אין לכך שום קשר למספר הבטלנים.

הרמב"ם (הלכות מגילה פרק א' הלכה ח'):

כפר שאין נכנסין בו בשני ובחמישי, אין קוראין אותה אלא בארבעה עשר. ועיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצורכי ציבור הרי היא ככפר, ומקדימין וקוראין ביום הכניסה. ואם אין בעיר עשרה בני אדם, תקנתו קלקלתו, והרי הם כאנשי עיר גדולה, ואין קוראין אלא בארבעה עשר.

ניתן לדייק מדברי הרמב"ם שיש הגדרה עצמאית לכפר (שהרמב"ם לא פרט מה היא), עליה יש תנאי נוסף, שרק אם מתכנסים שם בשני וחמישי אזי דינם ככפר.

כמו כן, ניתן לדייק שגם לעיר יש הגדרה עצמאית (שהרמב"ם לא פרט מה היא), אך אם אין שם עשרה בטלנין דין העיר כדין הכפר לעניין קריאת המגילה.

ההלכה הנוספת שמזכיר הרמב"ם הוא לגבי מקרה של כפר שאין בו בכלל עשרה אנשים, אזי דין הכפר כדין עיר - וניתן לכך טעם בהמשך.

בכל מקרה, הרמב"ם לא מציין כאן את הנימוק שהכפרים מספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים, ומכאן שדין עשרת הבטלנין הוא טעם אחר מהנימוק של סיפוק המזון והמים.

חזרת הרמב"ם

הרמב"ם (שו"ת הרמב"ם סימן קכ"ג, פאר הדור סימן י') מרחיב בעניין הבטלנים (נראה שחזר בו מדבריו בהלכות לגבי ההגדרה שהם צריכים להיות "קבועים בבית הכנסת"):

… כוונתם בזה, שיהיו באותו מקום עשרה אנשים מזומנים לצרכי צבור, וכל אימת שיהיה שם דבר מצוה או צורך מצורכי הצבור, יבטלו את עיסוקיהם ויבואו לבית הכנסת. ולפיכך אמרו 'עשרה בטלנין ממלאכתן' ולא אמרו 'עשרה בטלנין שאין להם מלאכה'...

הדברים מתחברים לנימוק שמביא הרשב"א (ג: ד"ה "הא דאמר"):

דכיון שאין עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת אף כל השאר מתיאשין מלהתקבץ בבית הכנסת, ומימר אמרי: "אי אזילנא לא משכחנא שם עשרה". ואי מחייבת להו למקרי בזמנן, אף הם צריכין לטרוח אחר עשרה ולקבצם ביום שמחתן ונמצאו טרודין ומתבטלין מסעודתן. והלכך הקלו עליהן שאילו רצו להקדים ליום הכניסה הרשות בידם.

דבריו הם, שבמקום שאין בו עשרה בטלנין בפורים, צריך להתעסק בפורים במציאת מניין לקריאת מגילה ואי אפשר להתרכז במצוות החג האחרות כמו משתה ומתנות לאביונים, ולכן במקום כזה יש להקדים את קריאת המגילה ליום הכניסה, יום שבו ממילא מגיעים אנשים גם מחוץ לכפר ואז יש מניין בנחת.

מנהג ביטול מלאכה כולל

אולם, לפי שיטת הגמרא (בדף ה:) שמנהג האנשים היה שלא לעבוד בפורים, לכאורה ממילא אין חשש שביום זה יהיה קשה למצוא מניין. אם כן, גם אם אין עשרה בטלנין מזומנים, מהיכן החשש שלא ימצאו מניין לקריאת המגילה בפורים?

התשובה היא, שבתקופת חז"ל רוב העם חי חיי עוני והיה כבול לעול העבודה (ייתכן שדוגמה לכך ניתן לראות בסוגיות בברכות שבהם דנים בפועלים בזמן עבודתם, שאין להם זמן במהלך היום לברך את כל ברכת המזון או להתפלל את כל התפילה, שזה שייך לאופי חיים של עוני ועבדות).

בסביבת חיים שכזו, אם אנשים לא היו עובדים יום אחד אז הם היו יכולים לאבד את העבודה. לכן בייחוד בכפרים ששם הם מחויבים לספק מים ומזון לערים אחרות, וקשה להם להבטל יום אחד ממלאכתם, אזי גם בפורים סביר להניח שבמקומות אלו לא התבטלו ממלאכתם. אמנם, אם ישנם עשרה בטלנים שיכולים להתבטל ממלאכתם לצורכי ציבור, אזי יכולים לחגוג את פורים כהלכתו ללא חשש ל"חיפוש מניין".

צווי דיני

ראינו שתי הגדרות לכפר לעניין קריאת מגילה. עשרה בטלנין ואספקת מים ומזון לאחיהם שבכרכים. אלו שני טעמים שונים במהותם.

עשרה בטלנים - זהו סימן שזהו "מקום כינוס" ולכן בזמן הכינוס, בשני וחמישי, ניתן לקרוא את המגילה.

לספק מים ומזון לאחיהם שבכרכים - לפי אחד ההסברים, זהו סימן של תלות ב"מקום כינוס" אחר.

בעיר שאינה כפר (אינם מספקים מים ומזון לאחיהם וגם אינם מתכנסים בימי הכניסה), כאשר אין בה עשרה בטלנים, חז"ל משייכים מקום זה לקבוצת ה"כפרים" שעליהם להיות תלויים במקום אחר שיש בו "כינוס" מובהק.

עיר שאין בה עשרה אנשים שיכולים להתבטל ממלאכתם למקרא מגילה, דינם כמו הכפרים, שיש להקל עליהם לקרוא ביום הכניסה, ואז בוודאי ימצאו מניין בנחת כדי לקרוא את המגילה.

עיר ללא עשרה אנשים

לפי הכיוון הזה, קשה מדוע במקום שסך האנשים קטן מעשרה, אין מחשיבים אותו ככפר אלא כעיר?

נראה שיש לחדד את ההגדרה ולומר שהמדד לעיר הוא שלא יהיה בו דבר הנוגד "כינוס".

לפי המדד של הרמב"ם שבו מספיק ש"הבטלנים" יהיו כאלה שזמינים לצרכי ציבור, ניתן לומר שיש ציפייה שבמקום שבו יש יותר מעשרה אנשים, יהיו לפחות עשרה שיקחו את השליחות הזו על עצמם. במקרה והדבר לא מתממש, אזי יש כאן בחינה הנוגדת את ההתכנסות, ויש למקום הזה להתלות ב"מקום כינוס" אחר.

אולם, אם אין עשרה אנשים, אזי אי אפשר להגיד שיש במקום הזה בחינה שנוגדת את הכינוס (כי אין אפשרות לכך גם אם ירצו), ולכן ניתן לקרוא בו בי"ד.