י: - חזקיה עיבר ניסן בניסן

עיבר ניסן בניסן

הגמרא בסנהדרין י"ב דנה בחטאו של חזקיה. על צד שמדובר בכך שהוא עיבר את השנה בפועל, הגמרא שואלת כיצד ייתכן שהוא חטא במזיד בכזה דבר? והיא עונה שהכוונה שעיבר את אדר ביום השלושים ולא ידע שאסור לעבר ביום זה מפני שהוא ראוי להיות כבר ניסן (במקרה של חודש לא מעובר).

על כל פנים, במקרה זה מתעוררות שתי שאלות עיקריות:

1. כיצד ייתכן מצב שבו חזקיה מעבר את השנה וחכמים לא מודים? הרי הוא צריך בית דין מהסנהדרין כדי לעבר את השנה! אז מי הם החכמים שחלקו עליו? והאם השנה בכל זאת מעוברת?
2. עדיין יש להבין את המוטיבציה של חזקיה לעבר את השנה ברגע האחרון - מה היה כל כך דחוף? הגמרא מסבירה שזה "מפני הטומאה" - בגלל שחזקיה רצה שאנשים רבים יוכלו לקיים את הפסח בזמנו בטהרה. אולם, מה הבעיה שאותם אנשים פשוט יקריבו בפסח שני?

שיירי הקרבן מתרץ שחזקיה היה רק "המייעץ".

ונראה שניתן להביא על כך ראיה מהגמרא בדף י"א. "אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא", מכאן שההתייעצות עם המנהיג היא חלק מהעניין.

אם כן, נראה שהיה לחזקיה המלך בית דין שדרכו הוא עיבר את השנה. אם כן, מי הם חכמים שדעתם לא נוחה היימנו?

נראה, שזהו ישעיה הנביא ובית דינו. שכן מי שיכול וצריך לבקר את המלך הוא הנביא (כי כל אחד אחר שיעשה זאת יכול להחשב כמורד במלכות - על אף שייתכן לומר שלא היתה פה ביקורת גלויה ממש).

על מנת להבין מה היה המניע של חזקיה לעבר את השנה, יש להבין את הרקע ההיסטורי לסיפור זה.

בצורה פשוטה נראה שטיהור המקדש והפסח של חזקיה נעשו באותה השנה, בשנה הראשונה. אך הרב יואל בן נון מביא השערה של ד"ר רבקה רביב שבו היא מתארכת את הפסח שעשה חזקיה בשנה ה12 למולכו.

בצורה כזו אולי ניתן לומר שטיהור המקדש אמנם היה בשנה הראשונה למולכו (6 שנים לפני חורבן שומרון), אך הפסח עצמו היה 6 שנים לאחר חורבן שומרון.

לעניות דעתי ניתן אפילו לומר שמדובר באותה שנה של חורבן שומרון.

בצורה שכזו ניתן להבין את המניע של חזקיה ומנין הלחץ לעבר את השנה.

בזמן שאשור החריבו את שומרון והגלו את מרבית תושביה, אלו שנשארו היו חסרי כל וישבו בארץ חריבה.

חזקיה, שחשש שהוא הבא בתור, רצה לאחד את כל שבטי ישראל על מנת לאחד כוחות לקראת הבאות.

לשם כך הוא רצה לעשות פסח שמבטא את הבניה המאוחדת של עם ישראל שיכלול גם חזרה בתשובה המונית.

הרב יואל בן נון מעלה סברה שעיבור החודש נועד על מנת לסייע באיחוד זה. הלוח שנה בממלכת ישראל היה בהטיה של חודש קדימה בעקבות שינויים שעשה ירבעם בלוח השנה.

הדחיפות, אם כן, היתה בעקבות המשבר הנורא של החורבן, ומחשש למתקפה הבאה על יהודה. לכן, כשהזדמן לחזקיה לעשות את הפסח עם שרידי השבטים הצפוניים, הוא חשב שעדיף לעבר במקרה של ספק זה, ולהכנס לחשש שיש בכך פגם.

לעומתו, עמד ככל הנראה ישעיה, שלא מופיע שהוא התייעץ איתו, והעביר ביקורת על מעשה זה. אולי מפני החשש הקטן שיש בכך ביטוי לחוסר אמונה ובטחון בה' שחזקיה "מכופף" את ההלכה כדי לקבל את עזרת שבטי הצפון. ישעיה מציב תפיסת עולם שבו יש ללכת בתמימות עם הקב"ה והוא כבר ידאג לאחדות ולשלום. אין צורך להלחץ, אלא "בשובה ונחת תוושעו".

מכאן ההקשר של מעשה זה לשאר המעשים שמופיעים בדברי חז"ל שבהם לא הודו לחזקיה.שכן גם פה יש חשש לחילול ה', בגלל כיפוף ההלכה, גם אם ניתן למצוא לכך הצדקה הלכתית. ייתכן באותה תקופה שבו היה צריך להראות אמונה בה', כיפוף שכזה נראה בעיני חכמים כסטייה מדרך הישר.