מעונות הקופטים  מאת דני רכט

הקופטים הם עדה נוצרית-אורתודוכסית  שמַאֲמִינֶיהָ מיוחסים לצאצאי הפרעונים במצרים של טרום עידן האיסלאם. השליח מרכוס ניצר אותם במאה הראשונה לספירה. ושמם הוא שיבוש של המילה 'גופטוס', שמה הקדום של מצרים בשפה היוונית. השפה הקופטית העתיקה והכתב הייחודי משמשים לתפילה. בישראל חיים כאלפיים נוצרים-קופטים המתגוררים בנצרת, ביפו ובמזרח ירושלים, שם נמצא גם מרכזם הדתי ומקום מושבו של הארכיבישוף הקופטי. ראשיתו של מתחם הכנסיה והאכסניה הקופטית ברחוב 58 ביפו (כיום רחוב אבינרי) באמצע המאה ה-19, אז נועד המקום לארח צליינים הקופטים שהגיעו דרך הים מאלכסנדיה אל יפו בטרם המשיכו לירושלים. 

בשנות השלושים של המאה הקודמת השפיעה מצוקת הדיור ביפו גם על הקהילה הקופטית הקטנה. בבעלות הפטריארכיה הקופטית היה מגרש בצמוד לחומת המתחם הקופטי, מגרש עליו נבנה בסוף שנות השלושים פרוייקט דירות להשכרה, אשר עוצב בסגנון הבינלאומי. מדובר בשני בתים זהים המחוברים בינהם וחובקים חצר משותפת המקושרת אל הרחוב באמצעות שני גרמי מדרגות. האדריכל הלא ידוע שתכנן את המבנה הכפול, ניצל את הפרש הגובה ובנה שמונה גראז'ים  בחזית הפונה לרחוב. 

ממערב ומדרום תוחמת את מעונות הקופטים סמטה 58א', רחוב ללא מוצא שנקרא לימים רחוב אמיל חביבי (1922-1996) ומנציח את הסופר והמנהיג הקומוניסטי. בהתכתבויות מראשית שנות החמישים מכונה המבנה הכפול 'בית המנזר הקופטי' והכנסיה הקופטית רשומה כבעלת הבית. חוק הגנת הדייר הפך את תושבי הבית לדיירים במעמד 'דמי מפתח'. 

באחת מהדירות במעונות הקופטים התגורר יגאל תומרקין (1933-2021) עם רעייתו ושני בניו.  תומרקין שלמד מסגרות בבית הספר המקצועי מכס פיין, היה לימים אמן בולט וזכה בפרס ישראל לפיסול לשנת 2004. עבודתו הידועה ביותר ברחבי תל-אביב היא אנדרטת השואה והתקומה בכיכר רבין (כיכר מלכי ישראל לשעבר).  בספר 'בית' (הוצאת הד ארצי, 2001) מתארת המחברת תמנע רוזנהיימר את דירת תומרקין במעונות הקופטים: "לא מדובר בעוד בית יאפי ביפו העתיקה, אלא בדירה שהיא חלק מבית דירות גדול ומרווח שנבנה בשנות השלושים… בית חזק, כוחני, אקספרסיבי, צבעוני ומלא דברים מעניינים. אובייקט פטישיסטי מקונגו, מסיכת במברה אפריקאית או פסל לוריסטני, לצד הרבה פסלים ורישומים של תומרקין עצמו מתכנסים לחוויה חזותית יצרית". נעמה תומרקין מצוטטת בספר: "אנחנו בעצם בניין רב-לאומי - הנוצרים שלא מגדירים את עצמם ערבים, הערבים המוסלמים, שתי משפחות מרוקאיות יהודיות, משפחה ארמנית, עוד זוג מעורב שאני לא יודעת איך להגדיר אותם, ואנחנו - האשכנזים. משפחות טובות, חינוך פרטי ויקר. רבים מהדיירים הם עובדי שגרירויות. הבעל של פופה השכנה הוא הנהג של השגריר הבריטי, ויש פה חבר מועצת העיר". 

.

.