המתחם המלכיתי וכנסיית גבירתנו של הבשורה  מאת דני רכט

המתחם בין רחוב הדולפין לרחובות מוחמד מרזוק ונחום נרדי משמש כמרכזה של העדה היוונית-קתולית ביפו. במרכז המתחם ניצבת כנסיית גבירתנו של הבשורה (סיידה אל בישארה בערבית), כינויה של מרים אם ישו שהמלאך בישר לה על הולדתו הצפויה של בנה. כנסייה זאת נבנתה במקום כנסייה קודמת משנת 1928, אשר נהרסה ונותר ממנה רק חלק ממגדל הפעמונים המקורי. עד שנבנה המתחם התרכזה הקהילה המלכיתית ביפו סביב כנסייה שפעלה בסמוך לחצר הארמנים בעיר העתיקה.

בעבר הגיעה אדמת העדה המלכיתית עד רחוב יפת. החלק המזרחי בחלקת הקרקע שימש את בית הקברות היווני-קתולי "הישן" בשטחו נבנה בית הספר תיכון עירוני כ"ב. ושנים מאוחר יותר נבנה בשטח בית הקברות לשעבר גם פרוייקט המגורים הרובע המרוני. העדה היוונית-קתולית (מלכיתית) היא עדה נוצרית מזרחית המכירה באפיפיור כסמכות דתית עליונה, בשונה מהכנסיות האורתודוכסיות-מזרחיות המכירות בפטריארך של קושטא כמקור הסמכות. מקור המילה מלכיתית במילה הסורית העתיקה 'מלכאיא' שפירושה בשפה הארמית: מלכות או מלוכה. 

ראשיתה של  העדה המלכיתית בפילוג שחל בכנסייה במאה ה-18 בצפון סוריה. חלק מהכמרים בכנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה (כנסייה שהיא שריד לאימפריה הנוצרית ביזנטית) פרשו ממנה והקימו כנסייה לאומית, בה כמרים ערבים  (ולא יוונים) מנהיגים את העדה ושפת התפילה היא ערבית ולא יוונית או לטינית. הכנסייות המלכיתית והמרוניטית כרתו הסכם איחוד עם הוותיקן וקיבלו את מרות האפיפיור, אולם במסגרת ההסכם הן נשארו עצמאיות בתוכן התפילות והמנהגים, במבנה הארגוני של הכנסיות ובנישואי כמרים בדרגים הנמוכים (בשונה מהכנסייה הרומית-קתולית). העדה ביפו כפופה לפטריארך יוסוף עבסי היושב בדמשק, ומחזיק בתואר "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" ופועלת תחת סגן הפטריארך המלכיתי שמושבו בירושלים. 

לצד הכנסייה ניצב במתחם מבנה נוסף. קומתו הראשונה משמשת את ארועי הקהילה והקומה השניה משמשת למגורים. בחזית המבנה  ניצב פסלו של שרבל הקדוש (1828-1898), נזיר מרוניטי שחי במאה ה-19 בלבנון. בשנת 1976, 78 שנים לאחר מותו, העלה האפיפיור את שרבל מכלוף לדרגת 'קדוש' בכנסיה הרומית-קתולית.

.

.