שימור בתי הכנסת ההיסטוריים בתל אביב. ערב עיון שהתקיים בתאריך 24.12.14 ושהתנהל בסיועם של עירית תל אביב-יפו, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, יד יצחק בן צבי והמועצה לשימור אתרים. הערב, בהנחייתה של תמר טוכלר, שילב נוסטלגיה, אדריכלות, יהדות, ציונות, אומנות, לאומיות, זעקה, אך יותר מכל – איחד הרבה מאוד אנשים, שבאו והתקבצו במקום אחד עוצמתי, ותיק ומוכר כל כך לכולם, המייצג הן רוחניות והן ציונות, כדי לשמוע, ללמוד, להתרגש, להתרפק ולהבין את מצבם האמיתי של בתי הכנסת ההיסטוריים, תוך הבנת השורשים וחבלי הלידה של בית הכנסת הגדול, ושל בתי הכנסת היהודים בכלל. בין הקהל ניתן היה למצוא קרובי משפחה מדרגות שונות של דור המייסדים של בית הכנסת, חוקרים, אדריכלים וציבור רחב וסקרן שצמא לידע וללמוד פרקי העבר. שולה וידריך ושמואל גילר הוזכרו רבות במהלך הערב, כאלו שהרימו את הכפפה לערב מיוחד ולעבודת המחקר. בפעם הראשונה נחשפו בפני הציבור ההשתלשלויות בתכנון והקמת בית הכנסת, עם כל הגלגולים, הבעיות והקשיים, פרי מחקרם הארוך והממושך. כמובן שכמות המידע הניתנת להעברה על בית הכנסת הגדול במהלך ערב אחד הנה מצומצמת ביותר.מר רון חולדאי נשא דברי פתיחה ברוח דברי ברכה שנשא, תוך מתמקדות בהתחדשות מתמדת (הוא אף ציין שבתל אביב, "העיר החילונית", קיימים כחמש מאות בתי כנסת). כמו כן, נשאו דברים שלמה קופל, משנה למנכ"ל המועצה לשימור אתרים ושלמה פיבקו, נשיא ויו"ר בית הכנסת הגדול, אשר דיבר על כך שבית הכנסת חוזר לפעול במתכונת ציבורית לאומית-דתית, החזרת עטרה ליושנה שמתקיימת כבר מספר שנים. יעקב גרוס ריגש כתמיד והציג מארכיוני הסרטים סרט עם קטעים תיעודיים נדיר של בית הכנסת משנותיו הראשונות, כשהמוני מתושבי תל אביב ממלאים אותו מבחוץ ומבפנים (אירוע חנוכתו). גרוס תיאר בדרכו המיוחדת את ההשוואה לסרטים מתפוררים, הנמצאים במאגרים ידועים ושאינם ידועים, אל מול עוצמת המבנים, שאמנם מתפוררים אך מאפשרים למתבונן להביט בו בממדיו האמתיים מעלה ומטה.אדריכל שמואל גילר תיאר בפירוט את הרעיון שמאחורי החוברת בית הכנסת המטולטל והמחקר שמאחוריו. המחקר התבסס על איסוף תכניות מקוריות רבות של בית הכנסת, שתוכננו במהלך השנים על ידי אדריכלים שונים ורבים. חלק מהתכניות המקוריות שנסרקו לחוברת נמצאו במצב התפוררות ממש. גילר זעק לחשיבות השימור ולהשארתו בתודעה. ד"ר ראובן גפני, אשר עוסק במחקרי בתי כנסת כבר כחמש עשרה שנים, העביר הרצאה מרתקת בנושא "איך נוצר בית כנסת לאומי", תוך הצגת אירועים שונים שהתרחשו בבית הכנסת הגדול, כגון מגילת אבן הפינה משנת 1922, מסביר על הסיבות ואופן היסוד תוך מתן דגש לעניין הלאומי. הוצג הדמיון הוויזואלי הבולט כל כך שבין בית הכנסת "החורבה" בירושלים, שהפך לסמל לאומי שנים רבות, אל מול בית הכנסת הגדול, בהתבסס על מחקריו של פרופ' שלום צבר. הוצגה תמונת מסע לווית ביאליק, המשורר הלאומי, שנעצרה מול בית הכנסת הגדול לאמירת הקדיש בשנת 1934, הכתרת המלך ג'ורג' השישי במאי 1937, וביקורם של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון והשרים בבית הכנסת ביום העצמאות 1949.אדריכל רם שואף לקח אותנו לבתי כנסת במחוזות רחוקים בעולם, על מנת לבדוק את הדמיון והשוני בית צורות המבנים השונים. מדובר במסע בין קהילות ובתי כנסת שהועבר דרך ההרצאה "כיצד הביאו את מורשת בתי הכנסת מחוץ לארץ לתל אביב". פרויקט שנמשך כעשר שנים יושם במרכז זלמן שז"ר ומומן ע"י קרן אבי חי. הוצגה תמונת מצב של בתי הכנסת ששרדו, חלקם שופץ, חלקם שונה כמעט לבלי היכר. במספר מקומות באירופה הפך בית הכנסת למחסן או בית חרושת כלשהו ואולי בזכות כך ניצל מהריסה עיטורים, חזית, ציורי הקיר וכו'. בין בתי הכנסת המרשימים שהוצגו (בתי כנסת מהמאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-20): קושיצה (סלובקיה), ברדיוב (סלובקיה), יאסי (רומניה), פיאטרה ניימס (רומניה), פולטיצ'ן (רומניה), שארגורוד (אוקראינה), צ'רנוביץ (אוקראינה), חוסט (אוקראינה), דבריצן (הונגריה), נירהג'אזהה (הונגריה) ומויזסוויל (ארגנטינה).לסיום הערב, הציגה הגב' יפעת אביצדק קלפה, יו"ר הוועד להצלת בתי הכנסת, מצגת זועקת של בתי כנסת מתפוררים בנווה צדק, המשוועים לסיוע על מנת להצילם לפני קריסה טוטאלית כשהמטרה היא אחת – לשמר את המורשת לדורות הבאים. ההרצאה היתה מקיפה, תוך פנייה לרשויות למצוא דרכי מימון לשימור בתי הכנסת הללו ולהעלות את מודעות הציבור לסכנה המרחפת על בתי כנסת אלו. המצגת התייחסה בפירוט רב למצבם העדכני של בתי הכנסת הבאים: "קהל חסידים", "מראות הסולם", מתחם שערי תורה ברחוב אלעזר 6, בית הכנסת החב"די ברחוב עין יעקב 11 ובית הכנסת ובית המדרש של חברת ש"ס (של הרב זאב גרינוולד, סבא רבא של האמן-צלם חוני המעגל). הועלתה ההשוואה, לא פעם, של מבנה מקביל במדינה אחרת, בו המדינה לוקחת אחריות ומוצאת פתרון לשימור המבנה בין אם זה ע"י איסוף סכום פעוט מכל תייר שמסייר באזור, או בכל דרך אחרת. אני סמוך ובטוח שכל מי שהשתתף בערב המיוחד אמש, לא צריך ולו הסבר נוסף אחד לגבי חשיבות ומשמעות שימור המבנים. המטרה היא להוציא את הזעקה החוצה, לכמה שיותר גורמים שיכולים להשפיע ולשנות את המציאות העלובה של בתי כנסת אלו, המיועדים ומשוועים לשימור. לקינוח הוקרן סרטון נוסף שהציג יעקב גרוס, ובו מושם דגש על החיים והאווירה בפנים בתי הכנסת לאורך המאה העשרים. כתיבה וצילום: עידו ששון.
26 בדצמבר 2014