בית אדלר ברחוב אחד העם  מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

אחד הפרקים המעניינים בתחום השימור בעיר התרחש בבית אדלר ברחוב אחד העם  26, הבית שנבנה בשנת 1910 היה אחד מבתיה המקוריים של אחוזת בית. הבית פורק, חלקיו נארזו בארגזים ואוכסנו.  הוא הוקם מחדש לצידו של  מגדל יוקרה. בבית זה נמצאו ציורים מרהיבים של משפ' קרול, הציורים בכל חדרי הבית תועדו על פרטיהם, ואילו ציור התקרה הוסר בשיטת תלישה מיוחדת. בשיטה זו מורחים על הציור דבק מיוחד ומצמידים אליו בד דק מאד, ברגע שהדבק מתייבש, הבד נתלש יחד עם הציור. בסטודיו עבר הציור טיפול של ניקוי משאריות טיח והוא אוכסן בזהירות עד להדבקתו במקום החדש. כשנבנה הבית מחדש שוחזרו הציורים ואילו ציור התקרה שנתלש, הודבק מחדש לתקרה ושוחזר לפי ההדמיה שהוכנה לצורך כך.

על קיר הבית הוצב שלט ובו נרשם: בית אדלר נבנה בשנת 1909 כמבנה בן קומה אחת, והוא אחד מ-66 המגרשים המקוריים של אחוזת בית. בשנות ה-20 נוספה הקומה השנייה, ולאחר מכן גם הונמכה החזית לרחוב אחד העם והוסבה ממגורים למסחר, בתכנון האדריכל יוסף טישלר. בית המגורים של איש החינוך יש"י אדלר ואשתו ברכה, הפך מבית שנודע כמרכז לתרבות והוראה לבניין מגורים. במסגרת הפרוייקט אשר כלל תוספת מגדל ושימור המבנים, המבנה פורק לחלוטין והורכב לאחר מס’ שנים עם חלקיו המקוריים בהתאם לתכנונו המקורי תוך שימור פרטי הגמר והחומרים המקוריים.  אדריכלות ושימור: מילבאואר אדריכלים ביצוע: אקרו נדל"ן בשנת 2016. 

ישי אדלר באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

ישי (ישראל יהודה) אדלר נולד א' בניסן תר"ל(1870)בינובה, הסמוכה לפינסק, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), לאביו שלמה (תלמיד חכם ועסקן צבורי) ולאמו חנה בת ר' שמשון סגלביץ מפינסק. נתחנך חנוך מסורתי ב"חדר". אבל אביו הרשה לו לקרוא ספרי השכלה וגם הזמין מורה שילמדו רוסית. בבית המדרש למד כל הימים וגם בשעות הלילה את התלמוד ונושאי כליו. עוד בנערותו היתה לו נטיה לעסקנות צבורית והיה ממיסדי חברה "מלביש ערומים" בעיר מולדתו, שחבריה היו בני גילו.

בתרמ"ו התחיל בהוראה, ובמשך עשר שנים רצופות היה מורה לעברית בכפרים ובעיירות, בתרנ"א נשא לאשה את ברכה בת ר' ישעיה מרדכי אייזנברג ממשפחת הצדיק מאפטא, שם עסק בהוראה בשעורים פרטיים. בתרנ"ג עבד ברדום כפנקסן, ובראשית תרנ"ד עבר לאלכסנדרובסק, פלך יקטרינוסלב. כאן עסק בהוראה והיה פעיל כחובב ציון. בתרנ"ו השתתף בועידת חו"צ באודיסה כציר מטעם חו"צ באלכסנדרובסק. באותו פרק הזמן התחיל להתבלט כנואם וכמארגן והצליח ליסד חברת בעלי מלאכה לעזרה הדדית ויסד אגודת חובבי שפת עבר, כן יסד שעור ערב, שעורי שבת והרצאות ללמודי היהדות וגם הפיץ עתונים וספרים עבריים שלא עמל"קפ. מלבד זה יסד גם ספריה גדולה ליד בית הכנסת הגדול. באותו פרק הזמן התחיל לפרסם מאמרים בעתונות.

בתרנ"ט עזב את אלכסנדרובסק ועבר לעיר קרינקי, שגם בה עסק בהוראה. היה פעיל בציונות, הפיץ שקלים, מניות הבנק הציוני וגם ניהל מלחמת תנופה ב"בונד". גם בעיר זו יסד ספריה, הפיץ ספרים, התקין שעורי ערב ושעורי שבת וכוי. בתר"ס עבר להוראה לעיר דויד-הורודוק וכאן הנהיג לראשונה את הלמוד עברית בעברית והתפרסם כמורה ופדגוג. אחרי שריפה בעיר מגוריו זו הוזמן ע"י ציוני פינסק ליסד שם "חדר" "עברית בעברית", אך לפי בקשת ציוני הומל הסכימו ציוני פינסק לוותר עליו לטובת ציוני הומל, בתרס"א עבר לעיר הנ"ל, שהיתר, אז עיר של סופרים ועסקנים חשובים, וה"חדר המתוקן" שיסדו היה למופתי בין האורחים שבקרו את ה"חדר" היו בין השאר אחד-העם, דובנוב ובוקי בןיגלי, וה"חדר" עשה עליהם רושם גדול, ופרסמו מאמרים רבים שבהם הללו את ה"חדר" ואפילו בוקי בן יגלי שהתנגד קודם לשיטת "עברית בעברית", פרסם שורה של מאמרים, שבהם הילל את המוסד החנוכי הזה. הודות לחדר המתוקן הזה צצו "חדרים" כאלה בכל תפוצות רוסיה. בשנת 1902 השתתף בועידת מינסק. עמד בראש לשכת המורים. היה נוסע לבקר את עבודת המורים, והכל שלא על מנת לקבל פרס. בבית ספרו היו גם אספות מורים שדנו בשאלות פדגוגיות ושם גם החליטו ליסד את אגודת המורים העברים ברוסיה.

בראשית תרס"ה יצא לארץ ישראל ובכ"ו תשרי בא לא''י, מקים שם הוזמן לשמש מנהל בית הספר ברחובות. היה מראשוני מיסדי הספריה הצבורית ברחובות וניהל שם מלחמה תקיפה בעד השלטת הדבור העברי. כראש סניף המורים במקום הנהיג ביקורי מורי הסביבה ליום ששי בשבוע באחד מבתי הספר וישיבות פידגוגיות של המורים. באותו פרק הזמן היה גם לוחם עז לציוני ציון, בראשית תרס"ח עבר מרחובות ליפו כמורה .בביה"ס לבנות, שטורוב היה אז מנהלו. היה ממיסדי הוצ' "קהלת", ממיסדי "החנון-" (רבעון פידגוגי) וממשתתפיו, עסק בהוצאת החוברות הפופולריות "לעם", שיצאו לאור ע"י הפוה"צ, עזר להוציא קובצי "יפת", היה ממיסדי הירחון לבני הנעורים "מולדת" ונבחר לעמוד בראש סניף המורים בת"א.

בתרע"ב ובתרע"ג נשלח ע"י המורים לימי החופש לחו"ל, להסביר לציונים את מצב החנוך בא"י. היה פעיל מאד במלחמה נגד "עזרה", שפרצה בתרע"ג ובתרע"ד ולחם בתוקף נגד השפעת המיסיון בחנוך. השתתף כמו"כ למעשה באגודת "חובבי הבמה העברית", בה שימש כחבר הועד וזמן-מה כיו''ר. היה מראשוני בוניה של ת"א וביתו שהקים עמד אז בקצה השכונה. נבחר פעמיים לחבר ועד תלאביב, ובתרע"ד היה יחד עם הד"ר מטמן מראשי מיסדי "עיר-גנים", היא רמת-גן. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה יחד עם ש. ח. ברכוז מוציא "ספריה קטנה" לילדים, בכל שבוע שתי חוברות מקוריות או מתורגמות לילדים, בס"ה יצאו מספריה זו 53 חוברות.

בזמן גירוש ת"א היה ג"כ בין המגורשים, וגם בגולה היה פעיל מאד: נבחר לראש המורים הגולים, לפי הוראת המשרד הא"י עסק בפתיחת בתי ספר לילדי הגולים ובסידורם בביה"ס במושבות, עמד בסכנה של מאסר ע"י הבולשת הטורקית, יסד בטבריה בית ספר לבנות ואח"כ גם בי"ס לבנים, שהיו בעצם בתי הספר העבריים הראשונים בעיר זו, עמד בראש סניף המורים בגליל התחתון. בקיץ תרע"ו נאסר באשמה של השתייכות ל"נילי", ורק בדרך נס שוחרר. אח"כ היה בין מו"לי הקובץ "הגליל", שיצא לאוד בעריכתו של אז"ר, וגם ערך את חוברות "בגליל".

בראשית תר"פ חזר לת"א, ונתמנה למנהל בית הספר לבנות ב'. היה מפעילי "קרן הגאולה". הוא נבחר לחבר ועד הקהלה בת"א, ואח"כ נבחר לראש הועד. היה ממיסדי משפט השלום העברי, השתתף ביסוד "קופת הספר" וכשנוסד בית אחד העם נבחר גם לועד הבית הנ"ל. רכש לו במשך השנים ספריה עברית של יותר משמונת אלפים כרך, שהקדישה אח"כ לתועלת הצבור ונמסרה על ידו לעירית תל-אביב, שהחליטה לסדרה באחד האזורים בצפון העיר ושתשא את השם "ספרית ישי אדלר".

בתרפ"ד נסע לאה"ב לחתונת בתו אלישבע עם המלומד ד"ר ה. לי גורדון, ובסיום השנה נשאר כמורה בבית ספר בניו-יורק והרצה לפני תלמידי המכללה באמריקה על ארץ ישראל ואגב אורחא הוכרח, לפי בקשתו של הד"ר טורוב, להשאר שם, כדי להורות בבית המדרש למורים העברי בבוסטון. משם עבר לעמוד בראש בית המדרש למורים, "תרבות" בניו יורק. גם חבר עם מר רובינשטיין 2 ספרי לימוד. בטבת תרפ"ט חזר ארצה והתמסר לעבודת קרן היסוד. עשה למען שפור הלשון ב"לשוננו לעם". משתתף באגוד למען השלטת העברית ובברית העברית העולמית.

היה ממיסדי בית הכנסת הגדול בת"א ומאז שובו מארה"ב משמש בתור סגן יו"ר בהנהלת ביהכנ"ס, פעיל גם בועד ישיבת הישוב החדש ונבחר לחבר ההנהלה של מושב הזקנים. החל מתרצ"ג פעיל בועד לעזרת יהודי רוסיה. היה ממיסדי "רמת אהרן" ע"י רחובות. פעיל ב"עונג שבת", מיסודו של ביאליק ז"ל. עכשיו נשיא כבוד של קרן היסוד בארץ, נשיא כבוד ב"בני ברית", מצודת הירקון", ראש בית משפט השלום העברי המחוזי וחבר בית משפט העליון העברי. תרם סך עשרת אלפים לא"י לטובת קרן היסוד שני שלישי הסכום שקבל בעד ביתו ברחוב אחד העם, לשם ביסוס מושבה שהיתה עזובה קודם לכן, ע"י הושבת מתישבים חרדים, והנקודה הזו נקראת על שמו בשם "רמת ישי".

הוא חבר ועד אמוני הלשון, ועד להגנת הלשון העברית, הקורטוריום של בית המדרש למורים ולמורות ע"ש לוינסקי, בהתאחדות הציונים הכלליים, בחברה לחקירת א"י ועתיקותיה, ובזמן האחרון חבר המזרחי ועומד בראש סניף "מפעל התורה" בת"א. כן הוא חבר בועדי בית היתומים והיתומות בת"א וברמת גן. פרסם מאמרים ב"המליץ", "הצפירה", "המאור", "החנוך", "שבילי החנוך", "עדן", "מולדת", "ירושלים" של לונץ, הפוה"צ, "החרות", "הדואר" בחתימת שמו המלא ובפסידונימים שונים, כגון: י. יהודה, י. אלישר, י.י א. א-ר. "א. איש יבנה", "מליץ יושר", איש יהודה, האדריאלי, איש יהודה במהרש"א.