בית מיכאל פולק  מאת פיני בן-שחר

מיכאל פולק עלה לארץ מקלווריה שבליטא, שנת לידתו ועלייתו ארצה לוטות בערפל. הוא נמנה עם המייסדים והבונים של שכונת אחוזת בית, שכידוע תחילתה בשנת תרס"ט 1909. את ביתו הקים ברחוב אחד העם 20 פינת רחוב הרצל 1. ידוע כי מיכאל פולק היה עתיר-הון ותרם רבות מכספו לצורכי הציבור. הוא נפטר ערירי בי"ח שבט 1912 (תרע"ב) היינו, כשנתיים לאחר שהקים את ביתו באחוזת בית. בביתו שכנו משרדי ועד הצירים – נציגות התנועה הציונית שקדמה לסוכנות היהודית, אשר חבריה נשלחו ארצה בעקבות הצהרת בלפור על-מנת לערוך סקר ראשוני ולצקת תוכן מעשי בהקמת הבית הלאומי בארץ ישראל.

בבית זה שכנה גם ספריית 'שער ציון' לאחר שהועברה לתל-אביב מקלוב ישורון שבבית נבולסי ביפו, לאחר מלחמת-העולם הראשונה. את הבית שהקים מיכאל פולק ירש אחיו אהרון אליהו, או בכינויו א.א. שרידי הוותיקים זוכרים כי א.א., התגורר בבית שירש מאחיו המייסד. ועוד זוכרים הם כי בחגים ובמועדים היה לובש הבית מחלצות – מקושט ומואר, בלילות היה הבית לאטרקציה בעיר. על שמו של האח המייסד, מיכאל, נקרא רחוב בת-אביב – הוא רחוב מיכאל, ששמו הוסב לאחר-מכן לרחוב היכל התלמוד על-שם בית-כנסת ובית-מדרש תורני גדולי ממדים, שנבנו על-ידי המשפחה מכספי תרומתו של מיכאל פולק לזכרו ולזכר בני משפחתו (הרחוב מקשר בין לילינבלום 13 ליהודה הלוי 16). מיד בכניסה להיכל התלמוד שבפינת רחוב יהודה הלוי 11 ורחוב יהושע התלמי, מוצב לוח שיש ובו מונצחים שמות כל בני משפחת פולק עם ציון שנות פטירתם. השלט הוצב בשנת 1934 (תרצ"ד) על-ידי האח אהרון אליהו (א.א.).

בחיפוש אחר פרטים נוספים אודות מיכאל פולק, נתגלתה לי פרשייה מופלאה הנוגעת למיכאל פולק אחר, אך הדמיון בין השניים מפתיע. ראשיתו, כמובן, בשם הפרטי ובשם המשפחה: שני הפולקים היו ערירים ואף נדבנים. מאחר שגם השני קשור בעקיפין בתולדות העיר תל-אביב, בחרתי להעלות כאן את סיפורו: הוא נולד בסלוצק שברוסיה בשנת 1864. לאחר סיום לימודיו באוניברסיטה של פטרסבורג נכנס עם אחיו לעסקי הובלת נפט מבאקו. עד מהרה הפכו השניים לבעלי חברת ספנות גדולה. וכשותף נוסף הצטרף אליהם הברון רוטשילד מצרפת. עקב המהפכה שנתחוללה ברוסיה  ב-1918 עזב את רוסיה לצמיתות והגיע לשוודיה. בינתיים מכר הברון רוטשילד את מניות חברתם לחברת "של", ובחלקם של האחים פולק נפל סכום של כ-2 מיליון לירות שטרלינג, וכך הפכו השניים למיליונרים. 

מיכאל עבר לפאריז, שם דבק בו החיידק הציוני בהשפעתו של שותפו הברון רוטשילד. מאחר שחפץ להשקיע מכספו בארץ ישראל המתחדשת והנבנית, החליט – לאחר ארבעה ביקורים בארץ – להשתקע ולהשקיע בה. אחד ממפעליו, הקיים עד עצם היום הזה, הוא בית-החרושת למלט "נשר" שליד חיפה. בשנת 1946 נמכר המפעל לסולל בונה, והוא פרש מעסקיו.

היה תורם רבות בסתר. כן תרם כ-130,000 לא"י – סכום עצום באותם ימים – להקמת בית-הספר המקצועי שבח בתל-אביב (ומכאן הקשר שלו לתל-אביב) על שם אחיו סאולי – בעברית, שבח. בכספי תרומתו הוקם המכון לחקר הסרטן בירושלים. במשך שנים תמך ביותר מ-100 יתומים, תלמידי בית-הספר החקלאי מקווה-ישראל. באנגליה יסד קרן למטרות הומניות בסך מיליון ליש"ט, שהריבית ממנה הוקדשה למטרות חינוך במדינת ישראל. ב-1954 נפטר בחיפה ערירי, בגיל 90 שנה.

.

.