ביח"ר לסיגריות מספרו  מאת שמואל גילר

בית החרושת לסיגריות 'האחים מספרו בע"מ', היה המפעל הגדול הראשון לסיגריות בארץ-ישראל. הוא הוקם בשנת 1921 בידי חברת 'בריטיש אמריקן טבקו קומפני', חברה בינלאומית בהנהלה יהודית. מקומו הראשון של המפעל לא ידוע, אולם בשנת 1926 הוקם מפעל חדש ומודרני על דרך ירושלים, היום שדרות בן-צבי 28, סמוך לטחנת הקמח של משפחת ג'ילאד הניצבת עד היום. המבנה החדש תוכנן בידי המהנדס היהודי ארפאד גוט, שתכנן באותם ימים מבנים רבים ביפו ובנמל. בין השאר את מגדל המים באסה והאורוות העירוניות הסמוכים (היום מחסני עיריית תל-אביב ברחוב התקומה), ואת בית המטבחיים העירוני ומגדל המים הסמוך בשטח פרדסי אבו כביר  (שניהם כיום בשטח בית ספר נופים שבקריית שלום). קבלן המבנה הייתה חברת סולל-בונה שהעסיקה בבנייה את פועלי הבניין של 'קבוצת פינסק'. מאחורי המפעל שכן מחסן חברת חירם שעסקה ביבוא עבור התנועה הציונית.

ביח"ר לסיגריות מספרו היה הגדול בארץ ושיווק כ-40 אחוז מתצרוכת השוק היהודי. מפעלים נוספים היו 'דובק', שנוסד בשנת 1923, החברה הארץ-ישראלית לסיגריות שהוקמה בשנת 1936, ומפעל האחים בז'רנו, שנוסד בשנת 1937. הסיגריות שייצר המפעל היו: אסטרא, לטיף, אמיר, יסמין, נרקיס, כדורגל, אביב, פרפר, אורה ומטוסיאן. עם פתיחת נמל תל-אביב בשנת 1936, ייצר המפעל סיגריות שנשאו את השם 'הנמל'.

מפעל נוסף של החברה הופעל בחיפה, לטובת השוק הערבי, ובשנת 1947 נפתח ביח"ר מספרו במגרשי התערוכה בצפון העיר. המפעלים העסיקו כ-300 פועלים יהודים, וההנהלה התגאתה בכך שמעולם לא התקיימה בהם שביתה עקב התנאים המשופרים להם זכו העובדים. בשנת 1956, עם התגברות החרם הערבי, הופעלו לחצים על הנהלת החברה הבינלאומית לסגור את המפעלים בארץ, מאחר ולחברה היו מפעלים נוספים בארצות הערביות. נעשה ניסיון למכור את המפעל, אולם קונים פוטנציאלים מתחרים בקשו לרכוש אותו מבלי להפעילו, כדי למנוע תחרות. בסופו של דבר הוחלט על פרוק המפעל מרצון, ובתאריך 19 במרץ 1956 הודיע מפרק המפעל, עו"ד י. סולומון מחיפה, על סגירת המפעלים. 

.

.