בית יוסף אליהו שלוש  מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

יוסף אליהו שלוש (1870-1934) נולד ביפו. אביו, אהרון שלוש, היה צורף וחלפן כספים. וממנו למד את רזי המקצוע. יוסף אליהו התחתן עם פרחה לבית מויאל. הוא היה איש ציבור, סוחר, יזם וקבלן ובנה יחד עם אחיו 32 מבתי אחוזת בית. פירמת 'האחים שלוש' שסחרה בחומרי בנין וייצרה מרצפות ואלמנטים טרומים לבנייה נטלה חלק בבניית גימנסיה הרצליה, סלילת כבישים ועוד. בנוסף להיותו איש עסקים הוא היה עסוק בענייני ציבור ונעזר בקשריו עם הערבים והתורכים. הוא עסק בגאולת קרקעות ועזר למגורשים בזמן מלחמת העולם הראשונה. 

פרחה-שמחה ויוסף אליהו היו חברים באגודת אחוזת בית ובנו ביתם בשדרות רוטשילד 9 פינת רחוב הרצל. בראשיתו היה הבית בן קומה אחת. את תוספת הקומה השניה תכנן האדריכל ויקטור ג'חון ובהמשך נוספה קומה שלישית. בקומת הקרקע של בית יוסף אליהו שלוש פעלה מסעדת קרלטון היוקרתית של מוניה כהן. ראשיתה של המסעדה ב-1924 בדרך יפו תל-אביב. יוסף אליהו נפטר ב-1934 זמן קצר אחרי מות רעייתו פרחה-שמחה. הם קבורים בבית העלמין ברחוב טרומפלדור.  על שמו של יוסף אליהו נקרא רחוב קטן ויפה במרכז תל אביב.

יוסף אליהו שלוש באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

יוסף אליהו שלוש נולד ביפו, בשנת תר''ל (1870), לאביו ר' אהרן (שעלה ארצה בן 11 מאוראן שבאלג'יריה בשנת ת"ר עם אביו ר' אברהם וכל ביתו) ולאמו שרה בת ברוך מצליח (שעלה עם משפחתו מבגדאד והשתקע ביפו).

למד בילדותו תורה מפי הרבנים-המלמדים יעקבבוסקלה ושלמה בחבוט ומפי מורים פרטיים ובבית הספר של כי"ח. בתרמ"ו נסע ללמוד במוסד החינוכי "תפארת ישראל" של חכם זכי כהן בבירות, שם למדו לימודי יהדות, צרפתית וערבית והשכלה כללית. בתרמ"ז נשא לאשה את פרחה שמחה בת העסקן אברהם מוויאל (ב"כ "חובבי ציון", שפעל בגאולת הקרקעות ליסוד המושבות ראשון לציון, עקרון, קסטינה ועוד).

למד מאביו מלאכת צורף כסף וזהב ועזר לו בעבודה זו וגם בעסק החלפנות. לעצת בן-דודתו יהודה כרסנתי יסד בית-מסחר לחמרי בנין, ענף שבימים ההם עסק בו ביפו רק הגרמני אברלה, ועסק במסחר זה 39 שנים ביפו, עד שבנו אבנר העביר ב-1923 את בית-המסחר לתל-אביב. יצר ביפו תעשיות למזודות ודבק, ואח"כ עשה שותפות עם אחיו הבכור אברהם חיים ויסדו בשכונת נוה-צדק בית חרושת למרצפות ולחמרי-בנין מקומיים וקבלנות-בנין. כן הגה את הרעיון בדבר יסוד בית חרושת ללבני סיליקאט בתל-אביב, הציע את הדבר למאיר דיזנגוף וזה הציעו ליוחנן קרמנצקי מוינה, וכך הוגשם הרעיון ביזמתו של קרמנצקי. כקבלן בנין, בשותפות עם אחיו הנ"ל, בנה את בתי הספר לבנות. וכי"ח בנוה צדק, את 32 הבתים הראשונים בשכונת "אחוזת בית" (היא תל-אביב, שהיה בין מיסדיה ובין עשרה הראשונים שבנו בה את בתיהם), את בנין הגימנסיה הרצליה (שהיה אחד מחמשת חברי ועדת הבנין שלה, יחד עם ז. ד. ליבונטין , מנחם שיינקין , אליהו ברלין , ד"ר יהודה מטמון-כהן ואליהם צורפו הרב ד"ר מ. גאסטר מלונדון וד"ר ליבונטין; ביצעו במכשירים חדשים בזמן ההוא את ישור החולות וסלילת הכבישים בשכונת תל-אביב, ועוד.

בעת מגפת החולירע ביפו בתרנ"ז ארגן קבוצת צעירים לעזרה והצלה, אספו כספים מתושבי העיר והשיגו עזרה כספית גם מהבארון בנימין רוטשילד לצרכי טיפול בחולים ובמחלימים. וכשהחלה העתונות הערבית להשטין על מפעל ההתישבות העברית ולהציגו כחתירה תחת שלמות הממלכה הטורקית השתתף ביסוד אגודת "המגן" (יחד עם שמעון ודוד מויאל, אברהם אלמליח , ד"ר נסיםמלול ואחרים), שהתמסרה להדוף את ההתקפות בעתונות ולמצוא עתונים ערבים בארצנו ובסוריה, שיכתבו לטובת היהודים. הצטרף ללשכת "בני ברית" ביפו ובתרס"ג נבחר לועד הקהלה ביפו והשתתף בו קרוב לחצי- יובל שנים.

במלחמת-העולם הראשונה השתמש בהשפעתו על נכבדי הערבים להשתיק את השטנה על היהודים, כשנרגני הערבים הציגום כבוגדים במולדת. השתתף בפעולה הצבורית למען התאזרחות היהודים שהיו נתינים זרים, לבל יגורשו מן הארץ, וכשהפרה הממשלה הטורקית את הבטחתה והחלה דורשת לשרות צבאי ולגדודי עבודה במדבר (בתנאים של סכנה תמידית אף בגלל חוסר-נקיון והזנחות שונות) אף את הנתינים החדשים, קיבל עליו את סלילת הכביש לאטרון-ג'וליס בלי רווח, כדי שיוכל לשחרר מאות יהודים מהצבא בתור עובדים אצלו למען המאמץ המלחמתי. נתמנה מטעם השלטון לנהל את חלוקת החטים לתושבים ומטעם ועד הסיוע האמריקאי נתמנה לחבר "ועד המכולת" לחלוקת צרכי האוכל ששלח אותו ועד באניה "וולקאן". 

אח"כ, בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב בניסן תרע"ז היה חבר פעיל בועד ההגירה וטרח בסידור יציאת המגורשים, ואחרי הסידור קבע את מושבו בפתחתקוה וכאן המשיך בפעילותו בועד ההגירה בחלוקת הסיוע למגורשים. בסוף שנת תרע"ז עלה בידו להשפיע על המושל בירושלים, בשליחות ועד ההגירה, לבטל את הפקודה לגירוש שרידי ה"מהגרים" מפתח תקוה. אחרי הכיבוש הבריטי הקצר בפתח תקוה, כשהצבא הטורקי חזר אל המושבה, הוכרח לצאת ממנה עם כל משפחתו ואחרים, ביחד 114 נפש, ועברו לקלקיליה ויסדו שם כעין קהלה יהודית זעירה. בגלל התגברות הפעולות בחזית הסמוכה גורשו גם משם, הגיעו בערב פסח תרע"ח לכפר ג'מאל ובו ביום אפו שם מצות מיבול המקום. באותו כפר קנה 5 דונמים קרקע לקבר זמני לאמו שנפטרה שם, ואחרי המלחמה הועברו עצמותיה לקבורה בתל-אביב.

אחרי המלחמה נתמנה לחבר מועצת עירית יפו ושופט-כבוד בה, עד סוף שנת תרפ"ו. באותו הזמן היה חבר המועצה ושופט-כבוד גם בעירית תל-אביב. הודות לתפקידים כפולים אלה בשתי הערים שימש כעין "קצין מקשר" ביניהן, עשה מה שביכלתו בעת מהומות והסתות נרגנים למען השכנת שלום בין שני העמים ואף ראשי הישוב והתנועה הציונית היו שואלים בעצתו בענין היחסים עם הערבים, והודות להשתדלותו המוצלחת הושגה הסכמת עירית יפו לעצמאותה של תל-אביב בעניני מסים וכספים. כן הצליח אחרי מלחמת-העולם הראשונה למנוע את עירית יפו מלבנות בית-מטבחיים בשטח שהוא כיום באמצע אורך רחוב הירקון בתל-אביב.

פעל רבות בגאולת קרקעות בעיר ובכפר. בתרע"ב יסד חברה בשם "קרקעות", שרכשה שטחים רבים של אדמה עירונית וחקלאית. גאל שטחים רבים לבנין בירושלים, יפו וחיפה, ובקיץ תרע"ד רכש את הכפרים ג'דה ותל-שמם בעמק יזרעאל ואח"כ מכרם ל"חברת הכשרת הישוב" במחיר הקרן וההוצאות. קנה לשם פיתוח 21 אלף דונם על הר כנען ליד צפת, ומתוך אמונה בעתידה של תל-אביב הגדולה גאל שטחים בדרומה ובצפונה, בזמן שרבים לא העיזו עדיין אף לחלום, שהעיר תגיע אי-מתי עד השטחים ההם, וכיום הרחיקה בהתרחבותה הרבה יותר.

נוסף לתפקידיו הנ"ל היה חבר הועדה הממשלתית לעניני קרקעות ובתים והפקעות, חבר ועדת בנין ערים, ממיסדי בנק קופת עם ובנק למסחר ותעשיה, מראשי הסתדרות "האזרח" והסתדרות אזרחית לאומית, נשיא עדת הספרדים בת"א, מראשי הסתדרות הספרדים סניף יפו, יו"ר הסניף התל-אביבי להתאחדות העולמית של היהודים הספרדים (בשליחותה נסע לסוריה בתמוז תרפ"ז), ועוד. פרסם את תולדותיו בספר בשם: פרשת חיי זכרונות יליד הארץ, תל-אביב, תרצ"א. בשנותיו האחרונות הסתלק מפעילות צבורית אך הוסיף להשמיע את דעתו ולעזור בעצה לכוחות הצעירים והחדשים.

ביום א' אייר תרצ"ד נפטרה אשתו בתל-אביב ואחריה נפטר גם הוא ביום י"א אב תרצ"ד והובא לקבורה בבית העלמין הישן. צאצאיו: משה, אבנר, מאיר, צדוק, הלל, יורם, יהודית אשת היינריך כהן. על שמו קראה עירית תל-אביב רחוב ליד שדרות ח"ן, בקרבת שטחים שגאל להרחבת העיר בסביבה זו. בהוצאת ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים, ירושלים, בעריכת אברהם אלמליח וי. א. עבאדי, יצא ספר לזכרו במלאת שנה לפטירתו.