בית ד"ר זכרין מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

ביתו של ד"ר זכרין נבנה בשנות העשרים וניצב בעבר במגרש בצורת משולש ביו רחוב יהודה הלוי ותוואי מסילת הברזל יפו-ירושלים. הבית נהרס בתחילת שנות החמישים. כתובת הבית שכבר אינו קיים היא רחוב נחלת בנימין 79 פינת רחוב יהודה הלוי 44.

הניה מליכסון מוסיפה: באחת הדירות בביתו של ד"ר זכרין התגורר האדריכל שמואל (זולטן) סוד-מוריה. הוא נולד בשנת 1896 בהונגריה ולמד בביה"ס הריאלי בבודאפסט. בשנת 1918 סיים לימודי אדריכלות באוניברסיטה הטכנית בבודפשט. לאחר תום לימודיו עבד כשנתיים בבודפשט בעבודות פרטיות שעיקרן היה תכנון הנדסי של שינוי בניינים בבודפשט. סוד-מוריה עלה לארץ ישראל בשנת 1920 והיה שותף בארץ במספר פרויקטים בולטים, בין השנים 1920-1922, עבד כאדריכל בבניין בית חרושת סיליקט, תכנן את חזיתות בית החרושת, ועסק בפיקוח טכני על העבודות שם. בשנת 1923 זכה בפרס שני בתכנון בניין בית יתומים. הוא הועסק כארכיטקט בבניין בית החרושת למלט נשר בחיפה. בשנים 1929-1930 הועסק אצל הקבלן ד"ר שטרוס והיה חלק מצוות אדריכלים ומהנדסים שעסקו בבניית מלון המלך דוד בירושלים.

ד"ר זאב זכרין באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

בן-מיכאל, נולד בשנת תרכ"ג (1863), בהומל (רוסיה הלבנה). הוריו היו משכילים. התחנך בראשונה ב'"חדר" ואח"כ בפרוגימנסיה שם ובגמנסיה במינסק. נכנס לאוניברסיטה הקיובית, למחלקת הרפואה. היה מן התלמידים הראשונים באוניברסיטה והשתייך לאחת האגודות המהפכניות של הסטודנטים, עד מהרה גילתה הבולשת הרוסית את חברי האגודה המהפכנית ובתור עונש הורחק מן האוניברסיטה. עבר למוסקבה, נבחן מחדש באוניברסיטה ונתקבל למחלקה הרפואית. בשנת 1889 סיים את חוק למודיו והוסמך לרופא. חזר להומל והתחיל לעבוד בתורת רופא.

נשא לאשה את אסתר בת לוי יצחק זכרין (בנקאי ומשכיל עברי, חברו של בוקי בן-יגלי. שהקדיש לו מקום דב בזכרונותיו). נספחה מצעירותה לתנועת חבת ציון והציונות, התמסרה במיוחד להפצת השפה העברית. נפטרה בתל-אביב, ג' ניסן תרצ"ד. במשך זמן קצר יצאו לו מוניטין כרופא מצוין בחוגים רחבים. לא רק יהודים, אלא גם נוצרים השכימו לפתחו ובקשו ממנו עזרה רפואית, בשנת 1894 נבחר למורשה של חברת יק"א לעניני ההגירה בגליל הומל, כן נתמנה על ידי השלטונות כחבר המועצה העירונית כנציג העדה היהודית, לחבת ציון וציונות נמשך עוד בהיותו תלמיד האוניברסיטה במוסקבה, ונתמנה למורשה מטעם חו"צ בגליל הומל תודות לקשריו עם השלטונות היה משיג רשיונות להרצאות ונשפים ציונים.

שנים רבות עמד בראש אגודת הציונים בהומל, נבחר לקונגרסים ציונים ולועידות, וביתו שימש בית ועד לציונים ועסקנים לאומיים. בשנים 1906-1903 עמד בראש הועדה לנפגעי הפרעות בהומל, כן השתתף בועד להשגת שווי-זכויות ליהודים, היה חבר ועד "מפיצי השכלה", ונבחר גם "לבורר" מטעם היהודים בשעת הבחירות לדומה הראשונה. והשניה. אחרי הפרעות בהומל (בשעת פרעות נחרב גם ביתו) ובשאר ערי רוסיה השתתף במשלחת יהודי רוסיה, שהתיצבה בפטרבורג לפני הרוזן ויטה, ראש המיניסטרים ומיניסטר הפנים ביחד עם הרב שלמה הכהן אהרנסון (היה אח"כ רב ראשי בתל-אביב), מרדכי בן הלל הכהן, והעו"ד ה. סליוזברג, ביו ראשי המדברים היו סליוזברג והוא, לאות הכרת תודה על פעולתיו הציוניות נבחר על ידי ציוני הומל לחבר "נכבד".

עם השתלטות הסוביטים לא הסתיר את ציוניותו, ואעפי''כ לא נגעו בו השלטונות לרעה, בשנת 1921 יצא מרוסיה באופן בלתי ליגלי דרך קובנה לארץ ישראל. התישב בת"א, ועד מהרה יצאו לו גם בתל-אביב והסביבה מוניטין של רופא טוב, רציני וישר, מן הבוקר ועד הערב היה שקוע בעבודתו הרפואית. לאחר מות אשתו נתרופפה בריאותו וחלה במחלת לב אנושה, בשנותיו האחרונות סבל גם מבחינה חומרית. ביום כ"ב אדר ת"ש מת ונקבר בתל-אביב. צאצאיו: דוד (כנר), עמנואל (ב"כפר הרואה"), פרידה אשת מקס: לויטס (חיפה), זלמן ז"ל, הסיה ז"ל, דבורה ז"ל אשת ד"ר ל. גורביץ.

.

.