גינת אביגדור משל מאת דני רכט

רק בשנת 1923, 14 שנים לאחר הקמתה, זכתה "עיר הגנים" למחלקת נטיעות עירונית. אברהם קרוון שנבחר כראש המחלקה וכגנן הראשי, הפך במהלך יותר מארבעה עשורים כאיש המזוהה עם הנטיעות העירוניות אך קדם לו בשנים 1925-1941 אביגדור משל ("הרבי" בפי מכריו), יוצא העיירה בראנוב במערב גליציה שעלה לארץ בגיל 23 והצטרף אל חוות בן-שמן (שנסגרה במהלך מלחמת העולם הראשונה). במהלך המלחמה גורש על ידי הטורקים לדמשק, למרות היותו נתין הקיסרות האוסטרו-הונגרית, בעלת ברית של העות'מנים. בסיום המלחמה חזר משל לארץ.

עם הקמת מחלקת נטיעות החל משל לעבוד בה. בתקופתו ניטעו גינת השרון (גן החשמל), הגינה העירונית השניה בעיר, גן הנביאים, כיכר דיזנגוף, גן מאיר (משל נפטר במהלך העבודות) ומרבית שדרות העיר. לצד מחלקת הנטיעות העירונית התקיימה באותן השנים גם פעילות וולנטרית של אגודת חובבי הנטיעות בתל-אביב. עם תחילת עבודתו של משל בעיריה היו נטועים בעיר כמאתיים עצים. בסיור עתונאים שהתקיים סמוך למותו נמסר כי בתל-אביב כשמונת אלפים עצים. אביגדור משל (1889-1941) היה רווק לצד עבודתו בעיריה היה פעיל בחיים הציבורים בעיר. כאיש העליה השניה, החל את דרכו במחנה הפועלי, אך לאחר משפט ארלוזרוב נטה ימינה והחל כותב בעתונות הרביזיוניסטית (תחת הפסבדונים ר' נח). אביגדור משל מת ערירי לאחר התקף לב ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק. ביום השלושים למות הגנן הראשי של העיריה, נטעו מוקיריו עצים לזכרו בשדרות ובגינות העירוניות.

משעול להולכי רגל מחבר בין רחוב ראשונים ופינת רחובות תחכמוני ועין-גנים. בצידו המערבי, צריפים שנבנו בשנות השלושים והארבעים בגבול שכונת אהל משה. בצידו השני נמצאית החצר האחורית של בית הספר תחכמוני. מבנה בית הספר ברחוב לילנבלום משמש כבר עשרות שנים את אולפנת בני-עקיבא לנערות ובמרתפו היה סליק מחתרתי של ההגנה.

בתחילת שנות השמונים, מצאו באקראי תלמידות ששיחקו במקום אבן כורכר ועליה לוחית נחושת ישנה. לאחר ניקוי הלוחית התברר שבמקום ניטעה גינה לזכרו של משל בסוף חודש ינואר 1942, במלאות שנה למותו. אך במהלך השנים נעזבה והוזנחה הגינה עליה כתב א. ברטורה (עיתון הצופה, 27.1.1942): "ראשונה היא פינת-גינה זו להציב למנוח. רבות וגדולות ממנה עוד יינטעו, כהבטחת חבריו ייבדלו לחיים. וכמה חיבה וטרחה השקיעו העובדים בגן-עד זה. טרחו ועמלו, שלא על מנת לקבל פרס. העלו משפת הים את אבני הכורכר להלבשת הגדרות ולריצוף השבילים. במרכז הגינה העמידו אבן מצבה בלתי מהוקצעת, גלמית - ביטוי אף היא לצורת חייו של המנוח".

.

.