בית הרב ציזלינג מאת דני רכט

בית גימנסיה הרצליה ברחוב הרצל נהרס כידוע ב-1959, שנת היובל לעיר. אך רעיון הריסת המבנה ותיק כמעט כמו הבניין עצמו, כשהטענה הנפוצה היתה שבית הגימנסיה חוסם את חיבור העיר לשפת הים, וככזה הוא מפגע תחבורתי. במאמרו משאלת חורבן, חייו ומותו של בניין גימנסיה הרצליה, מצטט ד"ר אור אלכסנדרוביץ' ראיון שהעניק בשנת 1913 מאיר דיזנגוף (אז, ראש ועד תל-אביב) לעיתון הצבי: "ביום שבת וביום טיול יש בתל-אביב לא פחות מאלפים עד שלשת אלפים נפש ומראה רחוב הרצל אינו נבדל הרבה ממראה רחוב הומה וסואן באירופה. אלה מה? שהרחוב קצר כל כך, ואין ספק בדבר, כי בניין המדרשה (הגימנסיה) קלקל לנו את כל יופי הרחוב. יש אשר הציעו (האדון שטרקמט למשל) לחתוך את המדרשה לשנים ולחבר את שני החלקים על ידי גשר שרחוב הרצל יעבור דרך בו. אחרים הציעו לעשות רק מעבר דרך השער העיקרי של המדרשה ולהתמיד את רחוב הרצל מהמעבר והלאה אל הים. ואולם מלבד הקושי שבשני פתרונות האלה, הנה יש כאן מכשול גדול, היות ומעבר השני של המדרשה, מיד אחריו נבנו בתים חדשים גדולים החוסמים כל אפשרות להמשיך את רחוב הרצל הימה". בערך על בית חבויניק מסופר איך בשנות השלושים, כשנבנה הבית, "דקדקו פקידי העירייה פן יחרוג אדריכל הבניין, יצחק שוורץ, מהקו האדום שמתחו מפינתו הדרום-מזרחית של המגרש לפינתו הצפון-מערבית". השטח הנותר (כיום, הגינה הקטנה בחזית הבניין) היה אמור לשמש לחיבורו של רחוב הרצל לרחוב יעבץ. רעיון נוסף של העיריה היה לחבר את רחוב קלישר אל המשך רחוב הרצל.

ראשיתו של רחוב קלישר בעשור הראשון של תל-אביב. תחילתו בפינת רחוב הכרמל בגבול שכונת קרטון (חארת' אל טאנאק). משם ממשיך הרחוב בשטח שכונת ברנר ומחנה ברנר (אזור שנקרא כיום כרם ישראל) לכיוון דרום-מזרח. קרוב לסופו פונה הרחוב מזרחה. בתיו האחרונים הם חלק מפרצלציית שכונת נחלת בנימין ההיסטורית. במרחק הקצר בין "הברך" ברחוב קלישר לבין רחוב מונטיפיורי (כחמישים מטר. הקטע הנדרש לחיבור רחובות הרצל וקלישר) עמדו שני בתים פרטים: בית אהרון יעקב לוי ברחוב קלישר 40 (אז קלישר 22) ובית הרב ציזלינג ברחוב מונטיפיורי 5א'.

הרב צבי מנחם ציזלינג (1867-1931) נולד בעיירה שקוד, ליטא. היה תלמיד חכם, ומיקירי ישיבת וולוז'ין הנודעת. לצד ידענותו בתורה, הצליח ציזלינג בניהול אחוזות חקלאיות אותן חכר מאצילים רוסים. כחובב ציון וכמי שהיה ספוג בתרבות עברית (הוא ואשתו אסתר לבית קפלן דיברו עברית בבית) שלח את בנו מאיר להתחנך בגימנסיה הרצליה. בהמשך הגיעה האם אסתר ש"אישרה" את העליה, וביולי 1914 הגיעו לארץ שאר בני המשפחה באוניה האחרונה שהגיעה לנמל יפו לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר עלייתו בחר הרב ציזלינג שלא לעסוק בניהול ובמסחר והתמקד בתחומי החינוך והעסקנות הציבורית. ציזלינג נתן שיעורי תורה בצריף בית הכנסת הגדול ברחוב יהודה הלוי (מעונו הזמני של בית הכנסת, בשטחו פעל מאוחר יותר הגן הזואולוגי של ד"ר מרגולין).

הרב ציזלינג לימד תלמוד בבית הספר תחכמוני (היה מהראשונים שלימד תלמוד בעברית) מימיו הראשונים בארץ ועד סמוך למותו, עת נאלץ לפרוש ממשרתו לאחר התקף לב קשה. ציזלינג היה מראשי הסתדרות המזרחי, חבר אסיפת הרבנות הראשית, חבר אסיפת הנבחרים בארץ-ישראל וחבר מועצת תל-אביב. בית משפחת ציזלינג ברחוב מונטיפיורי נבנה בשנים הראשונות של העיר העברית. בסרט חיי היהודים בארץ-ישראל שצולם בשנת 1913 נראה הבית שנרכש שנה אחר כך על ידי הרב ציזלינג.

אהרון ציזלינג (1901-1964), בנו של הרב, היה חילוני גמור. ממייסדי קיבוץ עין חרוד ושר החקלאות הראשון מטעם מפ"ם (שאיגדה אז את תנועתו, אחדות העבודה, עם תנועת השומר הצעיר). ציזלינג הבן היה ממנסחי מגילת העצמאות. אך סירב תחילה לחתום עליה. ושינה את דעתו רק אחרי לחץ מצידו של דוד בן-גוריון ששכנע אותו כי הביטוי "צור ישראל" הנכלל במגילה, מתייחס לחוזקו של העם ולא דווקא מתייחס לאלוהים. אחיו מאיר היגר לאמריקה.

אח נוסף, היה הסוחר והעסקן יצחק ציזלינג (1893-1969), שותפו לעסקי המסחר בחומרי בניין של דוד איזמוז'יק, מראשוני אחוזת בית וסגנו של דיזנגוף בוועד תל אביב. יצחק ציזלינג עסק גם הוא בפעילות ציבורית: היה ממייסדי תנועת המכבי, יו"ר מכבי ישראל וממארגני המכביות, חבר הנהלת כופר היישוב וחבר המפקדה הארצית של ההגנה. סימה, בתו של איזמוז'יק ובוגרת מחזור ה' של גימנסיה הרצליה, נישאה ליצחק ציזלינג ולזוג נולדו שתי בנות. אחת מהן היא רות (1922-2008) שנישאה לאליהו איזקסון (1921-2007) נשיא התאחדות האיכרים. וכיהנה בתפקיד נשיאת ויצ"ו העולמית.

בת הזקונים יהודית ציזלינג-אלון (1906-1958), בוגרת מחזור י"ב של גימנסיה הרצליה ואחותם של אהרון, מאיר ויצחק, היתה מורה לצרפתית בגימנסיה הרצליה ובהמשך לימדה בתיכון עירוני ז' ובתיכון עירוני א'. היא נפטרה ממחלה קשה והובאה למנוחת עולם בבית העלמין של קיבוץ עין חרוד. לזכרה של יהודית, מימנו אחיה יצחק ואהרון ציזלינג את הקמת אולם יהודית - חדר עיון בספריית בית גימנסיה הרצליה ברחוב ז'בוטינסקי. לאחר מות הבת עברה האם אסתר (1872-1959) להתגורר בקיבוץ עין חרוד, בסמוך לבנה אהרון ציזלינג ולנכדיה. היא הלכה לעולמה בגיל 87, חמישה עשר חודשים לאחר מות הבת יהודית. והיא נטמנה לפי בקשתה, ליד קבר בתה. מעזבונה נתרם ספר תורה לבית הכנסת לנוער שבבית ספר ביל"ו בשדרות רוטשילד. ספר התורה נכתב לזכר בעלה, הרב ציזלינג ולזכרה.

17 שנה קודם לפטירתה, בחודש מאי 1942, אישרה מועצת העיריה הסכם עם הגב' ציזלינג. נקבע שם כי "הבית ברחוב מונטיפיורי, שהועבר על שם העיריה, נועד להריסה בקשר עם הארכת רחוב הרצל והמשכתו דרך הרחובות מונטיפיורי ויעבץ עד הים". בתמורה למגרש קיבלה הגב' ציזלינג שני מגרשים אחרים. הבית שהועבר לרשות העיריה שימש את גימנסיית פוליניצ'וק - בית הספר הפולני. ובשנת 1947 שיכנה העיריה במבנה בית ספר עירוני לילדים קשיי חינוך.

מסוף שנת 1940 החלו להגיע לארץ ישראל פליטים מפולין הכבושה על ידי הנאצים. ורובם קבעו את מקומם בתל-אביב. חלקם היו יהודים שהתערו בישוב העברי. חלקם האחר - פולנים נוצרים. הקונסוליה הפולנית בעיר לא חסכה מאמצים על מנת להקל על אלה. הוקם ועד לענייני הפליטים ליד הקונסוליה, ונפתחו גן ילדים, בית ספר ומועדון חברתי. ציר פולני מיוחד שמונה למטרה זאת ארגן קורסים מקצועיים, לימודי שפות זרות, עתון חי שבועי והרצאות בשפה האנגלית. בחסות ועד הפליטים הוקם גם תיאטרון חובבים. פעילות זאת רוכזה בבית הבנק הפולני PKO ברחוב אלנבי (שנבנה במקום בית שלום פכטר).

בתחילת שנת 1943 הגיע לארץ צבא אנדרס של הממשלה הפולנית הגולה. לצבא הגולה בנדודיו הסתפחו אלפי פליטים פולנים, ביניהם גם ילדים יתומים ועזובים. היהודים שבהם זכו לכינוי ילדי טהרן. האחרים קיבלו מדים של גימנסיית פוליניצ'וק שפעלה בחסות הועד לענייני הפליטים שליד הקונסוליה הפולנית. אלא שבית הבנק הפולני PKO לא יכל לתת מענה לכמות הפליטים ולהיקף הפעילות. בעצה אחת עם העיריה ועם ממשלת המנדט הועברה גימנסיית פוליניצ'וק לבית ציזלינג. הנערים הנוצרים שהתחנכו בפולין רוויית האנטישמיות, מצאו את עצמם בארץ זרה, מול נערים יהודים בני גילם שהחזיקו בדעה ש"כאן זה לא פולין". מכאן, קצרה הדרך לקטטות המוניות בין תלמידי גימנסיית פוליניצ'וק לתלמידי ביה"ס מכס פיין, לתלמידי ביה"ס גאולה למסחר ולתלמידי גימנסיה הרצליה הסמוכה. בתחילת שנת 1944 הגיע צבא אנדרס לאיטליה ושם לחמו חייליו בצבא הנאצי. התלמידים שהיו בגיל גיוס חוילו ועזבו, אך רוב התלמידים שהיו בגילאי טרום גיוס נשארו בארץ ועזבו רק במהלך שנת 1946 ותחילת שנת 1947.

תודה לשולה וידריך

.

.