יעקב שלוש באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:
יעקב שלוש נולד ביפו בניסן תר"מ (17.4.1880) לאביו ר' אהרן שלוש , מראשוני הישוב העברי ביפו וממייסדי שכונת נוה צדק. אחרי קבלו חינוך עברי מסורתי בבית אביו השתלם בבירות במדעי המסחר ובידיעת הספרות הערבית ומדעי המזרח, נשא לאשה את פרלה בת שלמה ברוך מירושלים (נפטרה בתל-אביב, ט' תמוז תש"ד 30.6.44).
כשנוסד בנק אפ"ק ביפו באוגוסט 1903 נתמנה לגזבר ואחר-כך לחבר ההנהלה ושרת את הבנק במשך 41 שנים, עד יומו האחרון. בשרותו בבנק הביא תועלת רבת ערך בידיעותיו בשפות, בהתמצאותו בתוהו -ובוהו של עשרות מיני מטבעות שהיו להם מהלכים בארץ בימי השלטון הטורקי ובקפיצות-הקדחת של העליות והירידות בערכם. כן סייע בהרבה להתפתחות הכלכלית של הישוב בתפקידו כחבר הנהלת הבנק.
בתקופת מלחמת-העולם הראשונה, כאשר הטיל השלטון הטורקי הצבאי איסור על פעולות הבנק, הצליח לא רק לשמור את כספי הבנק בשלמות עד סוף המלחמה, אלא גם לסייע לחקלאים באשראי מכספי הבנק שפעל במחתרת, וביחוד כשהיו זקןקים לכסף להוצאות המלחמה בארבה. ואכן הרגישו אנשי השלטון, שהתיחסו באיבה לישוב העברי, בחשיבותו של יעקב שלוש כאחד מעמודי-התוך של הישוב, ולכן רדפוהו וגרשוהו לדמשק ואף כלאוהו כאסיר פוליטי.
אחרי המלחמה המשיך בפעולתו הכלכלית והצבורית במוסדות חברתיים, וצבוריים. היה המפקח הראשון על רשת גני הילדים בארץ, ממיסדי "אחוזת בית" שהניחה את היסוד לעיר תל-אביב, חבר הועדה הפוליטית ליד ההנהלה הציונית (ובתפקיד זה עזר הרבה לישוב סכסוכים בין המתישבים העברים ובין שכניהם הערבים), נציג העדה הספרדית באספת הנבחרים א'' ב' וג' (ובתפקיד זה ישב סכסוכים בין הספרדים לאשכנזים), שופט בבית-משפט-השלום העברי בת"א, ממיסדי "עונג שבת" וחבר ההנהלה, חבר ועד הקהלת ואח"כ חבר המועצה הדתית של הקהלה חבר פעיל בחוג למען "הבימה" וגזבר-הכבוד שלו, חבר ועד "בית ביאליק", חבר ועד החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, חבר ועד הליגה למען חבר הלאומים, חבר בלשכת הבונים החפשים ובלשכת "בני ברית".
ב-1932 עבר בהצטיינות את הבחינות של Institute Commeree of באנגליה וקבל את התואר Fellowship של אותו מוסד. הקדיש בנוה-צדק בית ששויו 15.000 לא"י לבית מדרש בשם "מדרש גבריאל" לזכר בנו גבריאל הי"ד, שנהרג על-ידי מרצחים ערבים מהמארב. ידו היתה פתוחה לעזרת מפעלי הצבור וליחידים במתן בסתר, הושיט עזרה רבת-ערך בעצה ובהדרכה ובידיעת השפה לפעולות גאולת אדמה.
היה אהוב ומכובד גם בעיני הערבים, שידע באופן יסודי את שפתם, ספרותם ומנהגיהם ובקשריו עם נכבדי הערבים הביא תועלת רבה לשלום הישוב ולהתפתחותו. כתב שירים רבים בעברית ובערבית ומאמרים בעתונות. גם העתונות הערבית נתנה מקוםכבוד לשיריו ולמאמריו, וגם למחקריו, בהם הוכיח, כי שירים ערבים ידועים, שנחשבו כיצירות משוררים ערבים, הם ממקור ישראל, מאת משוררים יהודים בתקופת ספרד. הערבים המלומדים כיבדוהו בכינוי "המשורר הישראלי" ואף בתור נואם היה מכובד עליהם, כי דבריו היו מתובלים בשיר ובמליצה ובטוב טעם.
כשמלאו ארבעים שנה לעבודתו בבנק אפ"ק רשמוהו המנהלים והפקידים של הבנק בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל, ואחרי חדשים אחדים נפטר בתלאביב ביום י"ד ניסן תש"ד (7.4.44). צאצאיו : מרגלית אשת משה חבצלת: גבריאל (הי"ד): מאירה אשת וולטר אדם: לאה אשת דוד לובינסקי; שלמה.
