הקונסוליה האיטלקית ביפו  מאת שמואל גילר

בתאריך 2 במאי 1921, יום לאחר פרוץ מאורעות הדמים ביפו, הגיע המון של כאלף תושבים ערבים לביתו של סגן הקונסול האיטלקי ביפו, אלפונסו אלונזו. הם בקשו ממנו להתלוות אליהם לארמון המושל הבריטי כדי שיציג את עמדותיהם. בית הקונסוליה היה באותם ימים במורד דרך עג'מי, היום יפת 39. הוא נבנה בראשית המאה העשרים על קרקע של משפחת אל-עיסא היפואית, בגבול הקלאב ספורטיף, מועדון הטניס בו שיחקו בני העדה הקתולית. באותם ימים התנהלו עדיין דיונים בוועידת פריז על גורל המזרח התיכון וחלוקתו לאחר מלחמת העולם הראשונה, והצרפתים והאיטלקים בחשו מאחורי הקלעים. 

אלפונסו אלונזו היה בן למשפחה קתולית שהגיעה ליפו מהעיר גינואה. אחיו בנדטו החל לייצג חברות ספנות כבר בשנת 1865, שנשאה את השם ב. אלונזו ובניו. במודעת פרסומת בעיתון החרות מירושלים משנת 1913, נכתב כי החברה מייצגת בין השאר את חברת 'פלוריו רוברטיני' האיטלקית שהשיקה בקו יפו ניו-יורק אנייה מפוארת חדשה: "אנייה מדרגה ראשונה, בעלת שתי מכונות גדולות ושתי מורות דרך, וגם טלגרף אלחוטי 'מרקוני'". השייט לניו-יורק נמשך שישה עשר יום. לחברה היו סניפים גם בחיפה וברחוב אלנבי בתל-אביב. אלפונסו אלונזו שימש כמנהל בנקו דה רומא ביפו, שסניפו שכן ברחוב יפת 28, היום בית האומנויות. כמו כן שימש כסגן הקונסול האיטלקי ביפו (הקונסוליה הייתה בירושלים). הוא גם לקח חלק פעיל בחיים החברתיים והציבוריים בעיר, ושימש כיושב ראש מועדון הטניס קלאב ספורטיף ששכן בפינת הרחובות יפת ומרגוזה, וכלל חמישה מגרשים. כשהתנהל, בפברואר 1923, מאבק במועצת העירייה על חיבור יפו לתחנת הכוח הראשונה שיזם פנחס רוטנברג, ומכובדי העיר הוזמנו להביע דעה, הוא היה בין המצדדים לחיבור. זמן קצר לאחר מכן, ב-8 ביולי 1923, מת אלפונסו ונקבר בבית הקברות הרומי-קתולי "החדש". את מקומו כסגן קונסול תפס בנו מרטין. בני משפחת אלונזו היו קשורים בקשרי נישואין עם משפחות טלאמאס ומנטורה. אמיליה, אחותו של אלפונסו, נשאה לאנטואן ג'ריוס טלאמאס, שהיה היחיד בארץ שזכה לקבל תואר רוזן מהאפיפיור. ביתו המפואר ניצב עד היום ברחוב שערי ניקנור, בהמשך לבתי בני משפחת מנטורה.

מרטין שרת כסגן קונסול בתקופת עליית הפשיזם באיטליה, ובתאריך 4 באוגוסט 1926 קיבל אות כבוד ותואר אביר ממלך איטליה. עם זאת שמר על קשרים טובים עם יהודי יפו, ועיתון הארץ דווח ב-4 באפריל 1928 על נוכחותו באירוע חגיגי בבית חינוך בכרם התימנים, בו נאם והדגיש את הצורך בחינוך טוב לילדי השכונה. חודש לאחר מכן, ב-3 באפריל, דיווח העיתון של ביקור יורש העצר האיטלקי, הנסיך אומברטו, ביפו. קבלת פנים נערכה בבניין חדש של הקונסוליה שהושלם לא מכבר וכלל שני אגפים. בעיתון נכתב כי סגן הקונסול קיבל את פני הנסיך "בתלבושת קולוניאלית רשמית לבנה", ואילו בנו "היה לבוש בחולצה שחורה וקיבל את הנסיך בקריאת השלום הפשיסטית". סגן הקונסול מרטין מת ב-26 בפברואר 1930, ואת מקומו תפס הבן אמיליו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוכרז אמיליו כאזרח ארץ אויב. בעיתון הממשלה דווח על ניתוק קו הטלפון שלו ושל בן דודו פרטלי, שעמד בראש חברת הספנות. נכסי המשפחה הוחרמו, וביניהם גם בית הקונסוליה האיטלקית ברחוב יפת 39. בעיתון דבר מ-13 בספטמבר 1951 פורסמה ידיעה כי הגברת צ'קריני מגינואה, בקשה באמצעות בא כוחה עורך הדין יהודה פפו, להכריז עליה כיורשת נכסיו של אביה מרטין שמת ב-3 במרס 1942.

בעת שאיטליה לחמה לצד גרמניה במלחמת העולם השנייה, התגייס ניסים חברוני (אבוזגלו) לבריגדה היהודית ולחם נגד הנאצים והפשיסטים באיטליה. ניסים נולד בחברון ומשפחתו נמלטה ממנה לירושלים בעקבות מאורעות תרפ"ט בה נטבחו רבים מיהודי העיר. עם סיום מלחמת העולם התגייס ל'חיות הנגב' של הפלמ"ח, ולאחר כיבוש יפו בשנת 1948, קיבל כחייל משוחרר דירה בבית ברחוב יפת 39, שהיה כאמור נכס שהוחרם עוד בידי הבריטים. ניסים התגייס למשטרה ושרת בתפקידי הדרכה שונים. בשנותיו האחרונות בשרות היה ממונה על הדרכת 'זהירות בדרכים' בבתי הספר היסודיים בעיר. בנו משה, אומן וצורף, היה במשך שנים בעל גלריה ענבר בסמטת מזל אריה ביפו העתיקה, ואת דרכו ממשיכה היום בתו עדן חברוני, אמנית ומעצבת פורצלן מוכשרת בוגרת 'בצלאל' ועטורת פרסים, המנהלת היום סטודיו וחנות בבית ששימש בעבר כקונסוליה האיטלקית ביפו, וגם בית סבה שלחם באיטליה הפשיסטית. 

.

.