תחנת הכוח הראשונה  מאת פיני בן-שחר

המושג "רוטנברג" בחייה של העיר תל-אביב קשור קשר בל ימחה לתאורת החשמל ברחובותיה ואחרכך בבתיה, עם כוח חשמלי לתעשייה, לשאיבת המים ולצרכים רבים אחרים. הקשר בין המושגים "רוטנברג" ל"חשמל" היה כה הדוק ושזור בשפת היום-יום, עד כי כמעט ולא הבדילו בין השניים. היו אומרים למשל: "באו מרוטנברג לבדוק את החשמל", "אני הולך לרוטנברג לשלם את החשבון", "ההוא מצבו טוב, הוא עובד ברוטנברג" ועוד כהנה וכהנה. אך רוטנברג לה היה רק כוח חשמלי, כוחו היה רב גם בשטחים רבים אחרים. הוא היה אחד הכוחות המעולים והמובילים שקמו לעם היהודי בארצו המתחדשת.

פנחס רוטנברג נולד ברוסיה בשנת 1879, סיים את לימודיו בהצטיינות באינסטיטוט הטכנולוגי בפטרבורג, והוסמך כמהנדס. עוד בהיותו סטודנט הצטרף לחוגים הסוציאליסטיים המהפכניים ברוסיה. לאחר דיכוי המהפכה (בה לקח חלק) על-ידי שלטונות הצאר, נאלץ רוטנברג לעזוב את רוסיה וגלה לאיטליה. בהיותו שם עסק במחקר בנושא "ההידרוטכניקה" – ניצול כוח המים לייצור חשמל. הוא קיבל פטנט על המצאותיו ונחשב כבר-סמכא בנושא, בין גדולי המהנדסים בעולם בתחום חדש זה. בהיותו באיטליה נתעוררה בו ההכרה הלאומית היהודית. הוא פרסם חוברת (ביידיש) בשם התחייה הלאומית של העם היהודי, קשר קשרים עם ז'בוטינסקי, ויחד הגו את רעיון הקמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, שיילחמו לצד בריטניה בשחרור הארץ מעול התורכים. הוא בא בקשרים עם הברון אדמונד דה רוטשילד, "הנדיב הידוע", עמו דן בניצול מי הנהרות בארץ ישראל להספקת חשמל.

בשנת 1919 הגיע פנחס רוטנברג ארצה, לבדוק אפשרויות יישום של רעיונותיו בתחום הפקת הכוח החשמלי לשם קידומה ופיתוחה של הארץ. בשנת 1920 פרצו המאורעות בירושלים, והוא נאלץ להפסיק את כל פעילויותיו ההנדסיות והתמסר כולו, יחד עם ז'בוטינסקי, להגנת חיי התושבים היהודים בירושלים וסביבותיה. מיד עם ראשית פעילותם נאסר ז'בוטינסקי על-ידי השלטונות הבריטיים והוגלה אל מחוץ לגבולות הארץ. רוטנברג תפס את מקומו בראש המגינים. במאורעות מאי 1921, שפרצו ביפו והתפשטו עד מהרה ביתר חלקי הארץ, הועמד רוטנברג בראש כוח המגן העברי – ארגון ה"הגנה" שהוקם זמן קצר קודם לכן. 

באותה שנה, לאחר מאמצים והשתדלויות, קיבל מאת ממשלת בריטניה את הזיכיון המיוחל להקמת תחנות כוח לאספקת חשמל בשטחה של ארץ ישראל. בראשית דרכו למימוש הזיכיון שבידו, בא רוטנברג בדברים עם עיריית תל-אביב והקים בה את תחנת-הכוח הראשונה (בגבולות הארץ), ברחוב החשמל על גבול דרך פתח-תקווה. בשנת 1923 הוארו רחובותיה של העיר תל-אביב באור החשמל, וכעבור זמן לא רב חוברו לרשת החשמל רוב בתיה.

בד-בבד עם ניהולו את מפעל החשמל ופיתוחו בכל חלקי הארץ, כולל ניצול מי הירדן לייצור כוח חשמלי במפעל שבנהריים, המשיך פנחס רוטנברג בפעילותו הציבורית למען העם. פעמיים (בשנים 1929 ו-1939) נבחר לעמוד ברש הוועד הלאומי – המוסד היישובי העליון או ה"ממשלה שבדרך". היה מיוזמי הקמת נמל תל-אביב, התעופה העברית ועוד.

רוטנברג נפטר בשנת 1942 ערירי, ואת כל רכושו והכנסותיו ציווה לקרן המוקדשת לחינוך הנוער העברי בארץ ישראל. ביתו המפואר על הר הכרמל משמש מאז מותו כמרכז חינוכי ולימודי. עם פטירתו עבר ניהולה של חברת החשמל – שמרבית מניותיה הוחזקו בידי תושבים בריטיים, משפחת רוטנברג ומוסדות היישוב – לידי אחיו אברהם, המהנדס ושותפו של רוטנברג בניהול ענייני החברה, עד אשר הולאמה החברה על-ידי ממשלת ישראל.

דני רכט מוסיף:  עם פריסת רשת חשמל ברחובות העיר הקימה בשנת 1923 חברת החשמל בהנהלת פנחס רוטנברג חמש תחנות טרנספורמציה להולכת זרם החשמל מתחנת הכוח שנבנתה בשטח חוות מודל פארם (לימים, רחוב החשמל) אל בתי הצרכנים. עוד בחייו נקראה התחנה בפי כל תחנת רוטנברג, על שמו של פנחס רוטנברג (1879-1942) מייסד חברת החשמל בארץ ישראל. את תחנת הכוח הראשונה בארץ תכנן האדריכל יוסף ברלין. התכנון ההנדסי הופקד בידי המהנדסים ארפאד גוט וש. סורסקי. התחנה נחנכה בתאריך 10.6.1923. בשנת 1925 הוכפל המבנה תוך שמירת העיצוב המקורי של ברלין. עשר שנים אחר כך הוקם בצמוד למבנה תחנת הכוח בית מלאכה לתיקון טרנספורמטורים.

לפי עלון העיריה ידיעות תל-אביב (יוני 1935), משרד חברת החשמל, בית המלאכה שלה ותחנת הטרנספורמציה, דרך פתח תקווה, מצפון לרחוב מקווה ישראל. מגרש בן 6 דונמים וחצי. המשרד בבניין עתיק שהיה קיים קודם. התחנה בבניין חדש שהוקם על ידי החברה בשנת 1923. התחנה משמשת לתל אביב ולאזורי הדרום. הבניין העתיק הוא בית החווה של מודל פארם והמגרש הינו חלק משטח החווה לשעבר. כאשר על רוב שטח החווה הוקמו בשנות העשרים בתי רמת השרון (שכונת החשמל).

.

.