בתי בלובשטיין ברחוב לילינבלום  מאת פיני בן-שחר

ד"ר יעקב בלובשטיין-סלע נולד ברוסיה בשנת 1880. את בית-הספר התיכון סיים בעיר באקו (עיר הנפט) לשם עברה משפחתו. בעת לימודיו באוניברסיטה בעיר פולטבה, התרועע עם דב בורוכוב ויצחק בן-צבי (לימים נשיאה השני של מדינת ישראל), ובהשפעתם התקרב לרעיון הציוני. בשנת 1913 עלה לארץ ישראל ועשה את כל ההכנות להקים בה את ביתו בגבול אחוזת בית (במגרש שלא הורגל בהגרלה ההיסטורית – היו מספר מגרשים כאלה). הוא חזר לרוסיה להסדרי את ענייניו. באיטליה "תפסה" אותו מלחמת-העולם הראשונה, והוא נאלץ להתעכב שם עד גמר המלחמה.

בשנת 1920 חזר ארצה ובנה שני בתים ברחוב לילינבלום 36 ו-38, בגבול אחוזת בית. לבקשתו של מאיר דיזנגוף, לקח על עצמו את הטיפול בנושא התרבות בעיר. התמסר להפצת השכלה ותרבות בעם, ארגן הרצאות, ובעצמו היה מרצה בנושאים שונים. ביוזמתו נוסד בשנת 1925 אולם בית העם בקרן הרחובות בן יהודה ושלום עליכם (כיום בית אל על), שם ניתנו בלילות שבת ובבוקרי שבתות הרצאות בענייני ספרות, פילוסופיה ועוד.

בהשפעתו של אחיה, הפכה רחל המשוררת לציונית והקדימה אותו בעלייתה ארצה (ב-1909) יחד עם אחותה המוסיקאית, שושנה בלובשטיין. בבואה ארצה הצטרפה למחנה חלוצי העלייה השנייה והייתה לפועלת חקלאי בחוות כנרת, שנוהלה על-ידי חנה מייזל. בשנת 1913 יצאה רחל להשתלם בחקלאות בטולוז אשר בצרפת ושם התעכבה עד לסיום מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919 חזרה רחל לארץ באונייה 'רוסלאן', האונייה הראשונה שהגיעה מרוסיה לאחר תום המלחמה. עמה עלו גם האב והאחות, בת-שבע גולדשטיין.

עקב מצב בריאותה הרעוע, נאלצה רחל להפסיק את עבודתה בחוות כנרת ועברה להתגורר בבית המשפחה שברחוב לילינבלום, אך לא לתקופה ארוכה. כדי לא להיות לטורח על בני משפחתה, שכרה לה חדר בבית ליפמן לוינסון ברחוב בוגרשוב, קרוב לים. בשנת 1931 נפטרה והובאה לקבורה לחופה של הכנרת, שאותה אהבה כל כך ונתנה לכך ביטוי בשיריה אשר כה התחבבו על כל שדרות העם.

ד"ר יעקב סלע (בלובשטיין) באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

ד"ר יעקב סלע (בלובשטיין) בן איסר אריה ליב. - נולד ביום 4 בפברואר 1880 בעיר וויאטקה שברוסיה, אביו היה תלמיד חכם וסוחר, חובב ציון ונדבן, ממיסדי בתי היתומים בתל-אביב וברמת-גן הנקראים על שמו. אמו שרה בת הרב משה מנדלשטם מריגה. גדל בעיר רוסית טהורה ונמצא כל שנות הגיל הצעיר שלו בסביבה נכרית. אחרי שמשפחתו עברה לרגלי עסקי מסחר לעיר הנפט בקו למד בעיר זו בגמנסיה, התרועע בפולטבה עם דב בורוכוב ויצחק בן-צבי ואחרי גמרו בה את חוק לימודיו יצא לחו"ל ולמד באוניברסיטאות לייפציג, פירנצי ורומא והוכתר בתואר ד"ר לפילוסופיה וכלכלה מדינית. הרצה הרצאות באיטליה וקבל הצטינות מאת המלך האיטלקי על פעולתו התרבותית והרצאותיו באוניברסיטאות העממיות.

בשנת 1913 עלה בפעם הראשונה לא"י אך חזר לחו"ל, כדי להביא לארץ את ספריו לשם עבודה, והתעכב באיטליה מפאת מלחמת העולם הראשונה. בשנות מלחמת העולם הראשונה נמצא ברומא וכיהן בה כמנהל הארכיון של הקהילה היהודית, ושם פרסם קונטרסים ומאמרי -תעמולה רבים למען הרעיון הציוני, ועבד במחיצתם של הציונים האיטלקים עם מ. ביילינסון ודן לאטיס בראשם. הוצעו לו קתדרות שונות באיטליה וברוסיה אבל דחה אותן בגלל רצונו לעלות לא"י. נשא לאשה את שרלוטה בת יצחק אפלבום מבזל. אחרי המלחמה עלה לארץ (1920) והשתקע בתלאביב. התמסר להפצת השכלה ותרבות לעם, יצר לעצמו במה במטבח הפועלים בת"א, וארגן הרצאות עממיות על נושאים עממיים ומדעיים בלילי שבתות וחגים. היה גם מרצה נודד מטעם ועדת התרבות של הסתדרות העובדים.

במשך כמה שנים שימש מנהל הספריה העירונית "שערי ציון". בספריה הנהיג שאחרי סגירתה בשעה 9 בערב היה מרצה על ספרים חדשים. אבל כשנוסד ב-1925 ביזמתו "בית העם" התמסר כולו להרצאות עממיות, שהיה קורא אותן מטעם ועדת התרבות של העיריה מדי שבת בשבתו בשעות שלפני הצהרים על עניני ספרות, פילוסופיה וקואופרציה בקולנוע "עדן" ואח"כ בבית העם. התמסר לארגון "בתי עם" בירושלים, טבריה ובמושבות. שאף להקמת אוניברסיטה עממית על שם חיים נחמן ביאליק. יזם הפצת השכלה וענפי מדע שונים בצורת שעורים בכתב. ארגן אגודת חובבי רדיו הראשונה בא"י.

בזמן ישיבתו בארץ פרסם כמה וכמה מאמרים בעתונים וירחונים שונים. פרסם גם מאמרי בקורת רציניים. היתה לו זיקה מיוחדת לשפינוזה, שאת מכתביו תרגם לגרמנית ופרסמם בספר מיוחד. גולת הכותרת של עבודתו הספרותית הוא תרגום הספר "מקור חיים" לרשב"ג (ר' שלמה אבן גבירול) מרומית לעברית. הספר הנ"ל יצא בהוצאת יונוביץ בעריכת הד''ר א. צפרוני בתרפ"ו, בצירוף מבוא מאת פרופ' קלוזנר. מלבד הנ"ל הופיעו עבודותיו אלו: "הפוזיטיביזם של ארדיגו", "מוסר ואתיקה". תרגם לאיטלקית את. "בקורת התבונה הטהורה" לקנט.

היה עניו ובורח מן הכבוד. בהרצאותיו היתה תמיד נימה של הומור שהשתמש בה בשעה שהיה מרים את השוט על כל הנפסד בחיי תל-אביב. הרצאותיו משכו תמיד קהל רב. אחיותיו הן: המשוררת הידועה רחל, שושנה בלובשטין (סופרת ומוסיקאית) ובת שבע גולדשטין (אמה של הפסנתרנית אלה גולדשטיין).מועדה צבורית מכינה קובץ ראשון של כתביו לפרסום. נפטר בתל-אביב ביום ו' תשרי תרצ"ו ונקבר בבית. הקברות הישן. צאצאיו: אביבה (תלמידת האוניברסיטה העברית), ועמיאל.