בית נחום ואליהו ויינשטיין  מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

בראשית ימי תל-אביב חולק המגרש ברחוב לילינבלום 18 לשניים, 18 ו-18א'. וכך היה: ישראל ויינשטיין רכש 2 מספרים להגרלת מגרשי אחוזת בית, אחד לעצמו ואחד עבור אחיו הבכור נחום. היו להם שני מגרשים צמודים ברחוב לילינבלום 18 ולילינבלום 20. הם החליטו לחלק כל מגרש לשנים, על מנת שיהיה בית לכל אחד מארבעת בני המשפחה: לילינבלום 18 לאבי המשפחה אליהו ויינשטיין (ששמו אינו מופיע בין 66 מייסדי אחוזת בית); לילינבלום 18א' לבן הבכור נחום ויינשטיין; לילינבלום 20 לבת שושנה-רייזל ובעלה משה רסקין; לילינבלום 20א' לבן השני ישראל ויינשטיין.

אליהו ויינשטיין (1859-1940) ראש המשפחה, אביהם של נחום, ישראל ושושנה-רייזל. בשנת 1880, הוא עבר עם אשתו יונה-טויבה וילדיהם מירושלים ליפו וקיבל עלעצמו את תפקיד השוחט של יהודי יפו, הוא היה השוחט הראשון של הקהילה האשכנזית ביפו. כאשר שני בניו הצטרפו לאגודת אחוזת בית הוא בנה ביתו לידם. אליהו ויינשטיין נפטר בגיל 81.

נחום ויינשטיין (1876-1956) נולד בירושלים העתיקה, כשהיה בן חמש עברה המשפחה ליפו, ובגיל שבע עשרה התחתן עם אטל-ביילה שפירא מחברון. נולדו להם תשעה ילדים. נחום ויינשטיין היה מוהל, שוחט ובודק ועבד במקומות רבים ושונים עד שבשנת 1899 התיישב בנווה שלום והתרכז בעבודתו כמוהל. הוא מל את כל ילדי תל אביב ויפו. על פי רישומיו הוציאו השלטונות תעודות לנולדים. אטל ונחום הצטרפו לאגודת אחוזת בית ובנו ביתם ברחוב לילינבלום. הוא היה מכובד ואהוב על כל תושבי האזור. נחום נפטר בן 80 שנה. הוא ורעייתו אטל קבורים בבית העלמין בנחלת יצחק. לזכרו של נחום ויינשטיין נקרא רחוב בשכונת גני צהלה, לא רחוק מצומת הפיל. 

אליהו ויינשטיין באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

אליהו ויינשטיין נולד בקאמיניץ דליטא, בשנת תר"כ (1860), לאביו ר' יעקב צמח , תלמיד-חכם אמיד, מראשוני חובבי ציון במקומו. למד ב"חדר" ובישיבה ובעודו נער הצטיין בלימודיו. בהשפעת החוג "בני יעקב" בעירו מכר אביו את נכסיו ובשנת תרל"ג עלה ארצה עם כל בני ביתו, טולטלו בים וביבשה כחדשים בדרך והשתקעו בירושלים. בתר"מ קבל עם עוד שלשה וחברים מאגודת "שבת אחים" בפתח תקוה נחלה שנרכשה ע"י סידני מ. סמואל בשעת בקורו בא"י, והצטרף לראשוני החקלאים מחדשי הישוב, אך בגלל הקדחת שפגעה בבני ביתו הוכרח לחזור לירושלים.

למד בישיבה בירושלים והצטיין בלימודיו. בן ט"ו השיאוהו אשה ממשפחת וייספיש הירושלמית והוא המשיך ללמוד בישיבה. למד את מלאכת השחיטה והבדיקה ואחרי שהוסמך נתמנה לשוחט בשביל העדה האשכנזית הקטנה שנוסדה ביפו. קשים היו חייו בשנים הראשונות. המשכורת היתה קטנה, מספיקה בקושי למחיה, כי העדה היתה קטנה ודלה. גם חייו היו לא פעם בסכנה לרגל עבודתו. כי העדה לא הספיקה לכלכל אטליז מיוחד, והיה צורך להתקשר עם קצבים ערבים שימסרו בהמות לשחיטה ובדיקה בידי יהודי מוסמך (השוחט) ולמכור בשר ליהודים בהשגחה על הכשרות. (כך היה נהוג גם בשאר ערי הארץ, שהתקיים בהן ישוב יהודי קטן). השחיטה נעשתה בפרדסי הערבים, והקצבים הערבים היו עומדים על ר' אליהו בשעת שחיטה ובדיקה וכשפסק על איזו בהמה שהיא טרפה (הפסד כספי לא קטן לבעל הבהמה!), היו מאיימים עליו בגרזן להרגו. משום כך רצה לוותר על הפרנסה הבטוחה ולחזור לירושלים, אך בסוף נעתר להפצרותיהם של רבי נפתלי הרץ הלוי, רבה של הקהלה, ור' שמעון רוקח ראש הקהלת, התגבר על פחדו והמשיך בשרותו.

עם גידול הישוב העברי בעיר עלה גם ר' אליהו בדרגה עד שהגיע לדרגת ראש השוחטים בקהלה הגדולה של תל-אביב ויפו וחינך שוחטים צעירים רבים במלאכת הקודש. בששים שנות חייו ביפו הצטיין במדותיו התרומיות, שקד לעשות טוב וחסד והכל הוקירוהו וחיבבוהו. היה ממקורבי הרב רנ"ה הלוי ואח"כ היה מבאי ביתו, וזמן-מה אף מזכירו של הגראי"ה קוק בעת כהונתו כרבה של יפו. שקד על לימוד התורה ומתן צדקה בצנעא ומצניע לכת. עזר בעדוד ועצה לפונים אליו. השתתף בבנין שכונת נוה שלום.

זכה לראות בחייו דור של בנים, נכדים ונינים, שמספרם עלה למאה ויותר. אחד מבניו הוא ר' נחום ויינשטיין , המוהל הראשון של קהלת תל-אביב. נפטר בתל-אביב, י"ז כסלו ת"ש.