בית ד"ר פוחובסקי ובית חולים גלעד  מאת פיני בן-שחר

ד"ר יהודה אריה לייב (ליאון) פוחובסקי נולד בשנת 1869 בפלך מינסק שברוסיה. בשנת 1882. בהגיעו למצוות, הצטרף לחוג הנוער הראשון של חובבי-ציון בעירו. למד רפואה באוניברסיטת חרקוב וב-1897 הוסמך כרופא. פוחובסקי עלה ארצה בשנת 1906 והתיישב ביפו, בה פתח מרפאה פרטית. כשנוסדה אגודת אחוזת בית הצטרף אליה ונמנה עם המייסדים והבונים. את ביתו הדו-קומתי בנה ברחוב לילינבלום מספר 27, וזה היה אחד מראשוני הבתים. מגרשו היה הגדול בהגרלת מגרשי אחוזת בית.

אחרי מלחמת-העולם הראשונה פתח ד"ר פוחובסקי את בית החולים (הראשון) ליולדות  גלעד, בבית נוסף שבנה בגבולות חלקתו. באחרית ימיו התגורר במושב קדימה שבשרון, בשטח אותו רכשו בשנות השלושים ותיקי תל-אביב כדי לבלות בו את שארית חייהם לאחר פרישתם. ד"ר פוחובסקי נפטר בשנת 1963.

דני רכט מוסיף: בית החולים הפרטי גלעד פעל בשנים 1920-1960. עוד קודם, החל משנת 1911, ניהל ד"ר פוחובסקי את בית החולים שער ציון שפעל ליד חוף הים של נווה שלום - מנשייה, בסמיכות לבתי שמרלינג. בחודש ינואר 1912 יזמו ד"ר קרינקין (1867-1931) וד"ר פוחובסקי את הקמת האגודה המדיצינית העברית ליפו ומחוז יפו. אגודה זאת היתה היסוד להסתדרות הרפואית בישראל של ימינו, ארגון הגג בו מאוגדים הרופאים בישראל. רעייתו אהובה היתה אחת מיוזמי הקמת בית יד לבנים בשטח צריפי ניסן בצפון העיר, והיתה בין מארגני העדלאידות. על המגרש הגדול של המשפחה ניצבים כיום שני בניינים (רחוב לילנבלום 25א' ו-לילינבלום 27). ד"ר פוחובסקי (1869-1963) נקבר בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. רעייתו אהובה (1894-1960) בבית הקברות קרית שאול.  

ד"ר יהודה אריה לייב (ליאון) פוחובסקי באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

ד"ר יהודה אריה לייב (ליאון) פוחובסקי נולד בנסוויז', פלך מינסק, רוסיה הלבנה, בראשית שנת תר"ל (1.9.1869) לאביו הלל (סוחר תבואות) ולאמו רחל בת ישעיהו הנדלס (עלה ארצה לעת זקנה ונפטר בירושלים). למד בחדרים עד גיל 12 ואח"כ בבית-ספר למלאכה במינסק בהנהלתו של יהודה נופך (אבי השופט ד"ר יצחק נופך) עד שהשריפה הגדולה שפרצה במינסק, במרס 1881, אכלה את בית-הספר. אח"כ התחיל ללמוד בגימנסיה הממשלתית במינסק, ובגיל בר-מצוה, ב-1882 כבר הצטרף שם לחוג-הנוער הראשון של חובבי ציון. גמר את לימודיו בגימנסיה ממשלתית בניקולייב, למד רפואה באוניברסיטת חארקוב והוסמך ב-1897 לדוקטור לרפואה. נתקבל לעבודה כרופא בעיר בירוטש, פלך וורונז' ברוסיה המרכזית מטעם ה"זמסטבו" (הארגון המחוז הרשמי של בעלי הקרקעות להנהלה עצמית מוגבלת), ובאותה תקופה היה בקשרי ידידות עם משפחות רוזוב ואברהם לב שיסדו בוורנז' חוג של "חובבי ציון", וגם הוא היה פעיל בו.

אחרי השתלמות נוספת בברלין עלה ארצה ב-1906, התישב ביפו ופתח מרפאה פרטית. (אז מנה הישוב היהודי ביפו כחמשת אלפים נפש והוא היה הרופא היהודי הרביעי בעיר. - יתר השלשה היו ד"ר הלל יפה, ד"ר מארק שטיין , ד"ר אלכסנדרה בלקינד) . אחרי חדשים אחדים הוזמן כרופא קבוע לרחובות והסביבה ועבד שם כשנתיים וחצי ונודע כרופא מומחה ומסור.

כשנוסדה חברת "אחוזת בית" במטרה ליסד שכונה מודרנית ליד יפו, הצטרף אליה ונבחר לועדה הרפואית, שהוטל עליה להחליט איזה משני המקומות מתאים יותר מבחינה בריאותית וסניטרית להקמת השכונה: על החולות ליד מקוה ישראל או מצפון ליפו -וכידוע נבחר המקום שמצפון ליפו ועליו נבנתה תל-אביב. הוא היה בין 60 החברים הראשונים וביתו שבנה ברחוב לילינבלום היה בשכונה אחד מראשוני הבתים בני שתי קומות, ובשנים הראשונות היה חבר הועדה הסניטרית של השכונה, וכן היה ב-1911 מנהל ורופא חירוג בבית-החולים "שערי ציון" של קהלת יפו. התמסר לליכוד צבור הרופאים ושנים אחדות עמד בראש הסתדרות הרופאים בתל-אביב. ב-1912 נשא לאשה את אהובה בת בן-ציון פטרושנסקי מבסראביה.

כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה קיבל את הנתינות העותומנית, כדי שיוכל להשאר בארץ. גויס לצבא הטורקי כקצין רפואי ושירת בבתי-חולים צבאיים בעזה, בבילאן שבצפון סוריה (כמנהל המוסד), בירושלים ובטבריה. אחרי המלחמה חזר לתל-אביב ויסד בביתו את בית-החולים "גלעד". המשיך את פעולותיו בהסתדרות הרפואית ובמשך שנים אחדות היה נבחר נטעם הסתדרות בעלי בתים במועצת העיריה. צאצאיו: תיאודור, בן ציון (נפל בהגנת ירושלים, ב'סיון תש"ח - 9.6.48), הילדה אשת בנימין אידלסון גבריאלה אשת שלמה גינזבורג.