בית מטמון-כהן ברח' השחר  מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

יהודה לייב מטמון-כהן (1869-1939) נולד באוקראינה, רעייתו פניה לבית ברומר (1871-1977) נולדה בפולין. הם עלו לארץ-ישראל בשנת 1904. לפני שעלו לארץ, הם השתלמו בחינוך, היו בעלי תעודות הוראה, וצברו ניסיון בניהול והוראה בבתי ספר בעברית, שניהם למדו באוניברסיטה בברן שוויץ ויהודה-לייב קיבל תואר דוקטור לביולוגיה ופילוסופיה. בארץ, בתחילה ניהל יהודה-לייב את בית הספר בראשון לציון. אחר כך עברו פניה ויהודה-לייב ליפו ויחד עם ברנרד מושנזון הקימו בדירתם, בשני חדרים את הגימנסיה העברית הראשונה. מיזם שהחל עם 17 תלמידים במקום קטן וצמח להיות הגימנסיה העברית ששמה נפוץ ברחבי העולם היהודי והיתה לימים אחד ממנועי הצמיחה של תל-אביב הקטנה. 

פניה ויהודה לייב הצטרפו לאגודת אחוזת בית  והקימו את ביתם ברחוב השחר 11, בשכונת מורי הגימנסיה. גם את הגימנסיה העברית בירושלים ניהל יהודה-לייב משך שנה עד אשר נמצא לה מנהל קבוע. כשהוקמה רמת גן, היה שותף להקמת בית ספר תיכון וגם שם היה המנהל. ד"ר מטמון-כהן היה ציוני נלהב ולחם למען השפה העברית, הוא פרסם כתבות ומאמרים והשפיע על העברית ועל החינוך העברי. פניה, שלימדה וניהלה מוסדות חינוך אחדים היתה פעילה בתחומים רבים, והיתה אחת הראשונות שפעלו למען שוויון זכויות לנשים. יהודה-לייב מטמון-כהן נפטר בגיל 70 ונקבר בבית העלמין ברחוב טרומפלדור, המצבה על הקבר המשותף לו ולרעייתו היא בדמות בנין גימנסיה עברית הרצליה.  פניה מטמון-כהן, האריכה ימים ונפטרה בגיל 106. היא נקברה לצד יהודה לייב. לזכרם, רחוב מטמון-כהן בתל אביב ליד כיכר המדינה.  בהמשך התגוררו בבית הבן ד"ר אברהם מטמון-כהן יחד עם רעייתו תהילה. הוא הפעיל במקום מכון להגיינה ומדעי המין והיה הראשון בעיר שעסק בחינוך מיני. והיא כיהנה כיו"ר הליגה לזכויות נשים, והוציאה לאור מכתובת זאת בשנים 1949-1952 את הירחון 'האישה במדינה'. 

ד"ר יהודה ליב מטמון-כהן באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

ד"ר יהודה ליב מטמון-כהן נולד בכפר אוסטיה, ליד ברשאד, פלך פודוליה, אוקריינה, י"ד סיון תרכ"ט (1869), לאביו אברהם מאיר, פקיד, ממשפחת רבנים ואדמו"רים, ולאמו מרים (מינצה). קיבל חינוך תורני בחדרים ובישיבות והוסמך לרבנות. למד באופן פרטי שפות ומדעים, נבחן וקיבל תעודת בגרות ותעודת מורה. ב-1890 היה מורה בביאליסטוק, ממקורביו של הרב שמואל מוהליבר ונתקבל כחבר לאגודת "בני משה". ב-1891 יסד בעיר קאלאראש בבסרביה בית-ספר עברי וחינך בו לחיבת ציון שדבק בה מנערותו, לימד עברית בעברית ואף למבוגרים הורה תלמוד בעברית. והיה שם מורשה חובבי ציון. ב-1897 עבר לאודיסה ולמד שם מדעי הטבע באוניברסיטה, היה מורה-מנהל בבית-ספר עברי, יסד גן-ילדים עברי ואגודות סטודנטים וסטודנטיות "שפת ציון" ו"צבא התחיה". חברי "צבא" זה שמו להם למטרה להכשיר את עצמם לחינוך והוראה כדי להקים מוסדות חינוך ותרבות בארץ-ישראל. לשם כך נסע לשווייץ, למד באוניברסיטאות ציריך וברן פילוסופיה, היסטוריה, פילולוגיה שמית, פדגוגיה, ביאולוגיה ובוטאניקה, התמחה בעבודת הוראה ב"גימנסיה החפשית", שחיפשה דרכי חידושים ותיקונים בחינוך, ובמשך שנה עסק בעבודה מדעית בפאריס. במקומות אלה השתתף ביסוד אגודות-סטודנטים ציוניות בשם "עבריה", ובפאריס יסד בית-ספר עברי לילדי היהודים לשעות אחרי-הצהרים. ב-1904 הוכתר באוניברסיטת ברן בתואר דוקטור לפילוסופיה ולביאולוגיה.

באותה שנה הוזמן להצעת ד"ר ב"צ מוסינזון (ז"ל) וד"ר חיים בוגרשוב למשרת מנהל בית הספר בראשון לציון ובסתיו של אותה שנה עלה ארצה עם אשתו ובנו הקטן והחל לעבוד בראשון-לציון. הנהיג הוראה עברית במקצועות שנלמדו קודם לכן בצרפתית, חיזק את הרוח הלאומית בבית-הספר ואת הציונות של ציוני-ציון (בניגוד לשוחרי "תכנית אוגנדה") בקהל המבוגרים במושבה, שכלל את ההוראה והחינוך בביתהספר, יסד גם מקהלה, שיעורי ערב לעברית ושיעורי מדע למבוגרים. הנהיג בראשונה את תהלוכת-הלפידים של התלמידים בחנוכה ואת טיולי התלמידים בסביבה להכרת הנוף והטבע. תיכן תכנית לשנות את מבנה בית-הספר לפרו-גימנסיה על מנת ליצור בהמשכו את הגימנסיה העברית הראשונה בארץ, וכשלא נתקבלה תכניתו על דעת כל חברי הועד עקר ליפו ויסד ב-17 תלמידים את הגימנסיה העברית (המורים הראשונים: הוא ואשתו וברנרד מושנזון) שבמשך שנים מעטות, וביחוד מעת שעברה לתל-אביב, עלה מספר מוריה לעשרות ומספר תלמידיה למאות, היא הגימנסיה "הרצליה", ולבל תיחשב כמוסד זר מבחינה חוקית בארץ מכורתה, רשם אותה תיכף אחרי מתן הקונסטיטוציה הטורקית כמוסד עותומני וגם הוא עצמו קיבל את האזרחות העותומנית. יזם ופעל ביסוד המועדון "אחדות" לדיבור עברי ולקירוב בני העדות הישראליות השונות ביפו לעם עברי אחיד, וכן ביסוד שעורי מדע לעם ושיעורים לגננות עבריות, ובכלל היה הרוח החיה בכל הפעולות התרבותיות (חובבי הבמה, אגודת הטבע ועוד) ביפו. השתתף ביסוד "אחוזת בית" והיה אחד מששים הראשונים שבנו את תל-אביב.

כשנוסדה הגימנסיה העברית בירושלים היה מנהלה במשך שנת 1910 והיה נוסע לשם כך פעמים בשבוע לירושלים, ורק משבא שלמה שילר ונתמנה למנהלה שוחרר מתפקיד נוסף זה. עם גידולה של שכונת תל אביב לראשיתה של עיר יזם ליסד עיר גנים בחיק הטבע מחוץ לשאון העיר, ולשם כך יסד ב-1913 את אגודת "עיר גנים" שבחרה לה שטח אדמה על הגבעות שמעבר לנחל מוצררה ועמדה להתחיל שם בבנין ובנטיעה, אך בגלל פרוץ מלחמת-העולם הראשונה הופסקה הפעולה.

משפרצה המלחמה ב-1914 וחבריו בהנהלת הגימנסיה "הרצליה" - מוסינזון (ז"ל) ובוגרשוב - הוכרחו לצאת מהארץ בגלל נתינותם הרוסית, נשא לבדו בעול ניהול המוסד וקיומו בתנאים הקשים והוטלה עליו דאגה נוספת לקיום התלמידים הרבים בני חו"ל, שנותקו מהקשר עם הוריהם ולא יכלו לקבל כספים לתשלום שכר-לימוד ולמחיה. בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב עבר עם המוסד לשפיה שליד זכרון יעקב ואח"כ לחיפה, שם נשאר כשנה וחצי עד סוף המלחמה.

אחרי המלחמה חזר עם הגימנסיה לתל-אביב, השתתף בהקמת עיר-הגנים ולהצעתו נקראה בשם רמת גן. בהשפעתו הושארו מגרשי-צבור רבים למוסדות ובעיקר לגנים צבוריים וניטעה החורשה הראשונה ליד נחל מוצררה. יצא לדור שם בביתו, יסד את ביתהספר וניהלו ולימד בו בראשיתו, נוסף על עבודתו בגימנסיה בתל-אביב. יסד את בנק "השרון" בשביל רמת-גן ושכונת בורוכוב. בתל-אביב השתתף עם הד"ר יעקב סלע (בלובשטיין) ביסוד בית העם והרצה בו פעמים רבות. היה פעיל בהנהגת "גדוד מגיני השפה". יזם והשתתף ביסוד אוניברסיטה עממית בתלאביב על שם אחד העם. בהיותו יו"ר סניף תלאביב של הסתדרות המורים בשנות 30-1929 יזם את דבר יסודה של שכונת מורים. בגלל מחלה לא יכול להמשיך בפעולה, אך הרעיון בוצע בחלקו.

עם גידול העליה מגרמניה ומסאלוניקי והצפת הישוב בהמוני דוברים לועזית ערך והוציא בשנות 1934-5 את השבועון המנוקד "העברי". בשנותיו האחרונות היה פעיל כחבר ועד "ברית ראשונים" ובהשתדלותו הקצתה מועצת רמת גן מגרש ליד גן הנשיאים בשביל בית מחסה לציונים ותיקים.

ב-1936 הפסיק בגלל חולשה את עבודתו בגימנסיה הרצליה, אך אח"כ עוד נענה לבקשת עסקני רמתגן ויסד וניהל שם בית-ספר תיכון ואף יסד אגודה בשם "בית חינוך לעם" במטרה ליסד בית-חינוך חדיש שיקלוט גם נוער לומד מארצות הגולה. בחו"ל היה פעיל בתנועת "פועלי ציון". בארץ הצטרף אח"כ ל"אחדות העבודה" והיה מטעם סניפה היפואי ציר באספת-הנבחרים הראשונה והיו"ר הראשון של מועצת פועלי תל-אביב בהווסדה. בשנותיו האחרונות עבר להתאחדות הציונים הכלליים.

פרסם מאמרים שונים בעתונות והשאיר כתבייד בעבודות מדעיות. ספריו: על התפתחות הלשון העברית (1904, בגרמנית), תחית ארץ ישראל (1908, בגרמנית); בעברית - יסודי הבוטניקה (1914), האדם (אנטומיה, 1916). בשנות 1932-35 פרסם מאמרים בביאולוגיה ובהיגיינה של העברים בדו-שבועון "בריאות'' שערך והוציא בנו הרופא ד"ר אברהם מטמון . ברבעון "לשוננו" פרסם עבודה מקיפה על השפה העברית בתקופת המשנה.

נפטר בתל-אביב, י"ז אדר תרצ"ט, ונקבר בביתהעלמין הישן. על שמו נקראים ברמת-גן השכונה תל יהודה והגן הצבורי גן יהודה .צאצאיו: לאה אשת ד"ר מנחם ליבוביץ (באריעקב), ד"ר אברהם (אבי), עבריתיה אשת דוד גלצקי וטבענה אשת ישראל ישראלי.

פניה מטמון-כהן באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

פניה מטמון-כהן נולדה בביאליסטוק, פולין, כ"ז תמוז תרל"ד (1874), לאביה פסח יהושע ברומר, עורך-דין, שביתו היה מרכז לפעילות בחיבת ציון ברוח המסורת. קיבלה חינוך עברי וכללי, גמרה בית-ספר תיכוני ולמדה באוניברסיטאות אודיסה וברן (שווייץ) וקיבלה תעודת מורה. נישאה לד"ר יהודה ליב מטמון-כהן, עברה אתו לאודיסה, לימדה בגימנסיה לבנות ובבית-ספר מקצועי לבנות והיתה מקורבת לחוג אחד העם ורבניצקי. ב-1899 ניהלה את גן הילדים העברי הראשון באודיסה. בשנות 1901-1903 ניהלה בית-ספר לאומי-ציוני בעל תכנית עברית רחבה, שביאליק היה אחד המורים בו. באותו הזמן היתה פעילה באגודת "בנות ציון" ובאגודת הסטודנטים "צבא התחיה", שחבריו וחברותיו התכוננו לעלות ארצה לעבודה תרבותית ורפואית.

ב-1904 עלתה ארצה עם בעלה ובנה לראשון לציון. כעבור כמה שנים עלתה בתה לאה (אשת ד"ר מנדל ליבוביץ). ב-1905 עברו ליפו ויסדו את הגימנסיה העברית ("הרצליה"), בה היתה אחת המורות הראשונות ובזמנים הראשונים אף שטפה את הרצפות אחרי הלימודים והיתה עוזרת לבעלה בהחזקת המוסד בתנאים הקשים. ב-1907 הצטרפה לאגודת חובבי הבמה העברית בהנהלת הד"ר חיים הררי ומילאה תפקידים על הבמה. חיברה ספר לימוד "שאלון בחשבון" (יפו, תרס"ו).

השתתפה ביסוד התאחדות נשים לשווי זכויות. נבחרה מטעם ההתאחדות לצירה באספת-הנבחרים השניה, נבחרה לחברה במרכז ההתאחדות וליו"ר סניף תל-אביב. חברה פעילה בלשכה המשפטית שליד ההתאחדות להגשת עזרה והגנה לנשים בסכסוכי משפחה. מרצה באגודותנשים שונות ופעילה במאמרים בעתונות ובהרצאות למען שיפור המעמד המשפטי של האשה. כן פעילה לטובת הקרן הקימת לישראל, למען תוצרת הארץ, באגודות להשלטת העברית, ועוד.