בית משפחת בוסט  מאת שמואל גילר

בית בוסט, ששכן במתחם הרובע ביפו ברחוב יפת 13, עמד על מכונו במשך מאה ושמונה עשרה שנים עד להריסתו בשנת 2007. הבית היה חלק ממתחם הביארה (פרדס) של הסוחר המרוני מביירות, אנטואן בשארה ט'איאן, שרכש אותו בראשית שנות השישים של המאה ה-19. ט'איאן הקים עליו את ביתו גדול הממדים על דרך עזה (רחוב יפת), המוכר היום כבית נובמבר ומשמר עד היום את ארקדת הקשתות של הבית המפואר. הוא מהווה חלק ממתחם הרובע ביפו  החדש. בתחילת המאה ה-20 נמכרו הבית והקרקע לצרפתי פייר בוסט, שהגיע ליפו בשנות השבעים והקים את בית המסחר המשגשג של משפחתו לחומרי בניין. פייר נפטר בשנת 1904, וניהול עסקי המשפחה עבר לאשתו טרז', ובנו אנטואן. הבן היה סוחר ממולח ויזם, וכשנפטר בשנת 1964 הותיר לבנו פייר ובתו סוזאן מתחם גדול של עשרות חנויות, מחסנים, משרדים, ודירות, ביניהם היה גם בית בוסט, מהמפוארים בבנייני יפו.

ראשיתו של בית בוסט עוד בשנת 1889. באותם ימים נקלע ט'איאן לקשיים כלכליים והחכיר חלק משטחו למוריס שיינברג, יצחק ניימן (נאמן), ויעקב ליטוינסקי. הראשונים בנו עליו חנויות לעצמם, ואילו ליטוינסקי בנה אחת עשרה חנויות. הן התגלו כהצלחה, החזירו מהר את ההשקעה, והיוו בסיס להון הגדול של המשפחה. ההחכרה הייתה לתקופה של עשר שנים, ולאחריה הן חזרו לבעל הקרקע. פייר בוסט, הבעלים החדש, הקים מבנים נוספים על השטח, ובצילום האוויר של הצבא הגרמני משנת 1918, ניתן לראות מקבץ של ארבעה בניינים, בנוסף לבית המגורים הגדול: אחד לאורכו של רחוב רבי פנחס כיום (רחוב בוסט בעבר), ושלושה לאורך רחוב יפת. 

כשניגש אנטואן בוסט לבנות את הקומפלקס המודרני שלו, בשנת 1931, הוא שכר את שרותיו של יצחק רפופורט, שלמד הנדסת בניה בברלין ואדריכלות בפריז. לצדו פעלו כבר שותפיו לעתיד: ד"ר אשר גליברמן, שלמד הנדסה באיטליה, וצבי (גרגורי) פרנקל, בוגר הטכניון בחיפה. רפופורט עבד תקופה קצרה לצדו של האדריכל הנודע ריכרד קאופמן. שליטתו בצרפתית הפכה אותו לאדריכל המקובל על הקהילה הפרנקופונית ביפו (בהמשך הם תכננו גם את התוספת לבית החולים הצרפתי, בית הספר סנט ג'וזף, בית החולים דג'אני, וביתו של הסוחר העשיר עבדול-רחים המוכר כבית שגריר צרפת). כפי שמתברר מצילומים השמורים במשפחתו של ד"ר גליברמן, הבניינים הישנים לא נהרסו, אלא שולבו יחד בבניין החדש במבצע הנדסי לא פשוט כלל וכלל, שחייב בנייה על הבניינים הקיימים. הבניין שתוכנן בסגנון הבינלאומי של אותם ימים, נחנך בראשית 1933.

בית בוסט הורכב למעשה שלושה בניינים נפרדים, כשלכל אחד גרם מדרגות עצמאי. הדרומי כלל קומת חנויות, ומעליה שתי דירות. הצפוני היה בניין משרדים שהכיל עשרים וארבעה משרדים, בשתי קומות, מעל קומת חנויות. הבניין המרכזי היה ככל הנראה המפואר ביותר. מעל קומת החנויות היו דירות ומשרדים ואולם גדול ומפואר. בקומה העליונה בנה אנטואן בוסט את דירתו שרוהטה במיטב רהיטי צרפת. בבית המשרדים השתכנו משרדי עורכי דין נודעים, חברות ספנות, חברות מסחריות, וגם בית הדפוס של העיתון פלסטין שעורכו עיסא אל-עיסא התגורר מעבר לרחוב. אנטוניה, רעייתו של אנטואן, וילדיה, המשיכו להתגורר במקום גם לאחר מלחמת השחרור כשהסביבה הפכה למתחם צבאי. הבית הפך לבית דירות לעולים חדשים, והחנויות והמחסנים הושכרו לשימושים מגוונים. עימותים בלתי פוסקים עם דיירים, הליכים משפטיים, ומאבקי ירושה משפחתיים, התישו את המשפחה ואלצו אותה למכור את רכושה לעורך הדין גנור שמשרדו שכן בבניין. באפריל 1973, ערב עזיבתם חזרה לצרפת, אחרי מאה שנות מגורים ביפו, פרסמה המשפחה הודעה בעיתונות על מכירת רהיטיהם וחפצים. לעיתונאי שלמה שבא ששוחח אתם, ולאומן בני בדרשי שרכש מהם רהיטים, ספרו כי הם עוזבים את עיר הולדתם בלב כבד.

בית בוסט נהרס בחודש יוני 2007, לאחר שבעים וחמש שנים מיום חנוכתו, ופינה את מקומו לשלב הבנייה האחרון של מתחם הרובע ביפו. רחוב בוסט, שהנציח את שמו של פייר אבי המשפחה, הפך למדרחוב רבי פנחס. רק הבאר ששוקמה במורד הרחוב, והשקתה את פרדסם של ט'איאן ובוסט, נותרה כדי לספר את סיפור המשפחה הצרפתית שהתגוררה כאן במשך ארבעה דורות.

.

.