בית חיים ויהודית הררי מאת עידו ששון, דני רכט

ביתם של זוג המחנכים יהודית וחיים הררי באחוזת בית עמד בעבר ברחוב אחד העם 10. בשטחו, כמו גם במקום בית כהן-שצקי ובית אברהם לב שהיו סמוכים לו, ניצב כיום מגדל המגורים היוקרתי רוטשילד 1. בית הררי היה הבית החמישי שהוקם בשכונה הצעירה (1909) ונבנה כולו על טהרת העבודה העברית ובסגנון מזרחי. בספרה בין הכרמים (הוצאת דביר, 1947) כתבה יהודית הררי: "...ביתה עומד על גבול תל אביב, בפינת אחד העם ורחוב השחר, בעד חלונה היא רואה את הים הגדול, מבוא השמש, ומחלונה עד הים מדבר ריק ושומם, תלים תלים של חול". הבית ניצב בגבולה המערבי של אחוזת בית. מעבר לרחוב אליהו ספיר (שהפך לרחוב רב אשי ונקרא כיום רחוב יהושע התלמי) ניצבו בתיה של שכונת אהל משה שבנייתה החלה כבר ב-1906.

חיים הררי (1883-1940) היה המורה הראשון ללימודי עברית בגימנסיה הרצליה. עד יומו האחרון היה הררי (בלומברג במקור) מורה ומחנך בגימנסיה. יהודית ובעלה היו מראשוני אגודת חובבי הבמה העברית ביפו, וממייסדי אחוזת בית. בני הזוג השפיעו רבות על דורות של תלמידים ונטעו בהם יסוד להמשך החיים בארץ. הם חלמו להקים בית בעיר העברית העתידה לקום "...התלמידים ילמדו ויעבדו ויאחדו תורה ועבודה, ילמדו מקטנותם לעבוד אדמתם, לשמרה ולהגן עליה..... הבתים יהיו בנויים בסגנון עברי מזרחי, מתאים לאקלים הארץ ומוקפים גנות ירוקות פרות ופרחים.. רוצה אני בבית עברי מזרחי, מלא אור וצבעים, סגנון וטעם אישי..." (יהודית הררי מתוך הספר בין הכרמים).

ד"ר חיים הררי השתתף בהוצאות ספרותיות רבות, פרסם מאמרים, מסות ורשימות ביקורת על סופרים וספרים. בנוסף עסק גם בעסקנות ציבורית, נאם, הרצה בשעורי מדע וכיהן במשך תקופה קצרה כמזכיר אגודת הסופרים. הוא נבחר כציר לאספת הנבחרים השנייה, ושימש ציר בועידה העולמית של האגודות למען חבר הלאומים שהתקיימה בחודש יולי 1930 בג'נבה.

יהודית הררי (1885-1979) בתו של אהרון אייזנברג ממייסדי רחובות, היתה ממניחי היסוד לחינוך העברי בארץ. יהודית גדלה במושבה רחובות ולמדה הוראה וגננות בבית ספר אוולינה דה-רוטשילד בירושלים ובהמשך גם לימדה שם. יהודית יסדה ברחובות את גן הילדים העברי השני בארץ.

עם נישואיה לד"ר חיים הררי החלה ללמד במכינת גימנסיה הרצליה ברחוב אילת. בראשית דרכם המשותפת, חיו בני הזוג במושבה האמריקאית גרמנית. "...זיו (שמו הספרותי של חיים): 'קשה מאוד לעזוב עיר יפה כירושלים ולהתיישב באשפתות יפו. מבין אני לרוחך אבל אל תשכחי שיש לנו ים, ויפו שוכנת בין פרדסים ירוקים. נחפש ובוודאי נמצא פינה יפה לבנין קננו… ימים רבים שוטטו ברחובות יפו ולא מצאו, עד שהגיעו למושבה הגרמנית הגובלת בפרדסי יפו ושכונת נווה צדק. הדרך גדורה משני עבריה בצברים גבוהים ובעצי לילך פורחים.. בפינת חמד זו מצאו זיו וטליה (שמה הספרותי של יהודית) דירה קטנה בקומה השניה ולה כניסה מיוחדת בחומת המושבה..." (יהודית הררי מתוך הספר בין הכרמים).

בראיון לעיתונאי רפאל בשן שהתפרסם בעיתון מעריב לציון חג היובל לעיר (1959) סיפרה יהודית הררי איך כבחורה צעירה מהמושבה רחובות הגיעה לתל-אביב: "אנכי לא הייתי תושבת יפו. באתי לביקור אצל אחותי, וישבתי לי שם. יום אחד נכנס עקיבא וייס, וביקש מגיסי שהיה מנהל בנק אפ"ק, חמש לירות דמי קדימה לרכישת קרקע באחוזת בית. באותם הימים הייתי מורה בבית הספר אוולינה דה רוטשילד בירושלים, וביני ובין הררי שררו, איך להגיד, שררו יחסי אהבה.. אז חשבתי לעצמי: ד"ר בוגר ומנחם שיינקין רוצים להזמין את הררי כמורה לגימנסיה. והגימנסיה תהיה בתל אביב. ואם נתחתן בטח נגור בה. אז מוטב שאכין מגרש. היה לי כרם ברחובות. מכרתי אותו. על אדמתו ממש ניצב ביתו של פרופ' וייצמן. ובכסף שקיבלתי קניתי מגרש. ובאמת הררי נתקבל לגימנסיה והתחתנו. והקמנו את ביתנו ליד הגימנסיה, ברחוב אחד העם, מול גן הילדים השחר".

יהודית שימשה שנים אחדות כמורה בבית המדרש למורות וגננות על שם א. ל. לוינסקי. הסמינר פעל בנווה צדק בהנהלתו של יצחק אפשטין, בבניין שבמקומו ניצב כיום סטודיו ורדה של להקת בת שבע (חלק ממרכז סוזן דלל). במקביל ניהלה יהודית את בית הספר הדוגמאי שפעל כחלק מהסמינר. בשנת 1923 עבר המוסד שבהנהלתה לשכונת גאולה זריפה ונקרא בית ספר עממי גאולה (לא לבלבל עם בית הספר התיכוני למסחר גאולה שפעל באותה הסביבה). הגידול הדרמטי באוכלוסיית ילדי העיר הביאה את העיריה לבנות בניין לבית ספר חדש על אדמת מגרש גוגנהיימר ברחוב בלפור, בו החלו הלימודים בשנת 1937. בתחילה שימש המבנה החדש כסניף של בית ספר גאולה (שעבר לפעול ברחוב הירקון 48 בשכונת מאה שערים) ובהמשך הפך לבית ספר בלפור אותו ניהלה הגב' הררי במשך עשרות שנים.

בסוף 1913 נסעו בני הזוג הררי עם בנם יזהר (לימים חבר כנסת) להשתלמות ולימודים גבוהים באוניברסיטת סורבון בפאריז. שנה אחר כך, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, עברה המשפחה לשווייץ הניטראלית, שם המשיכו בלימודיהם באוניברסיטת ז'נבה. בשנת 1919 לאחר סיום לימודיהם, הם שבו לתל אביב הקטנה שהשתקמה אז מתקופת הגירוש, והמשיכו בהפצת החינוך העברי. בשנת 1920 הם בנו את בית הררי "השני" בפינת הרחובות נחלת בנימין ויהודה הלוי.

בסוף שנות השישים העיד מר יעקב בינשטוק (על המשמר 13.6.1969) על ארוע קשה בהתרחש עם תחילת הבנייה של בית הררי באחוזת בית: "בזמן שבנו את בניין הגימנסיה הרצליה עבדתי בסיתות אבנים כסתת-אחראי על כל עבודות הסיתות. באותו הזמן קיבל הקבלן גורביץ את בניית הבית על המגרש שהיה שייך למורה חיים הררי, בערך מול בניין הגימנסיה. הקבלן בא בדברים עם קבוצה יהודית של הטאצ'קניקים (מסיעי מריצות) שהיו עובדים במילוי יסודות לאחר שהשתוו על המחירים החלו בעבודתם. פתאום - כחץ מקשת נהרו המוני ערבים, כ-130 במספר, עם כלי עבודה שונים והתנפלו על שישה או שמונה פועלים שרק התחילו בעבודה. אני, כשראיתי את הנעשה, לקחתי אמת עץ בידי, רצתי לקראתם, כדי להגן על הפועלים שהיו מעטים נגד רבים... הסוף היה שאני נפצעתי בגבי. הבהילו את הדוקטור חיסין שתפר בו במקום את הפצע שהיה בעומק 3 סנטימטר. את דוד שטרן הוציאו מן המקום בלי הכרה. הדבר קרה למחרת יום הכיפורים שנת תרס"ט".

.

.