בית לדרברג ואלימלך מאת שולה וידריך

הבית המסוגנן ברחוב אלנבי 116 פינת שדרות רוטשילד 29 נבנה בשנת 1924 כבית דירות מפואר בסגנון האקלקטי. המבנה תוכנן על ידי האדריכל דב טשודנובסקי (1883-1966) מבכירי האדריכלים באותה התקופה, שאף תכנן בית נוסף של המשפחה ברחוב בלפור 1 ובהמשך גם את בית לדרברג ואלימלך ברחוב השוק. בתולדות הבית שזורות קורותיהן של שתי משפחות בעלות חשיבות היסטורית: משפחת לדרברג ומשפחת ד"ר יעקב ביקלס.

יעקב אלימלך ואחיו יהושע לדרברג היו בעלי בית מסחר גדול לכלי בית מחרסינה, זכוכית ואמייל בסוק א-דיר ביפו . האחים נולדו בירושלים לפנינה ויצחק לדרברג. יהושע נולד בשנת 1871 ויעקב נולד בשנת 1875. בילדותם קיבלו חינוך דתי. ובבגרותם עברו האחים לפתח תקווה ועבדו כחקלאים. בהמשך פתחו את בית המסחר לכלי בית בשוק ביפו.

יהושע, לצד היותו סוחר, היה עסקן ציבורי ופעיל באגודת אחווה. לאחר מותו בגיל 41 ירש את חלקו בעסק בנו יצחק שנולד ביפו, והמשיך את השותפות עם דודו . הם ייבאו כלי מטבח מלבנון, צ’כוסלובקיה ורומניה ועסקו גם ביזמות נדל"ן. יעקב אלימלך הותיר עדות מצמררת ממאורעות 1921 בהן התפרצו פורעים ערבים אל חנותו. הוא מצא מקום מסתור וראה כיצד רומסים ושודדים את חנותו עד שגילו את מחבואו. הוא הוכה קשות וניצל ברגע אחרון על ידי שוטרים בריטיים. כמו הרבה סוחרים אחרים הם עזבו את יפו והעבירו את בית העסק אל שכונת מרכז מסחרי (בכתובת רחוב זבולון 10) והיו בין ראשוני שכונת רמת השרון. לפי מפקד התושבים של שנת 1928 יעקב אלימלך ומשפחתו התגוררו ברחוב החשמל 10 ויצחק ומשפחתו התגוררו ברחוב ברזילי 11.

בשנת 1929 נמכר הבית לד"ר יעקב ביקלס ורעייתו יוליה לבית ויטלין שקבעו בו את מגוריהם. שם פעלה מרפאתו של ד''ר ביקלס, ושם גדלו בנותיהם עדה ואילנה. ד"ר ביקלס למד רפואה בווינה, התמחה באורולוגיה ועלה לארץ עם רעייתו בשנת 1925. ד''ר ביקלס היה רופאם של חיים נחמן ביאליק ומאיר דיזנגוף והיה ידוע גם כאיש ציבור. הוא עמד בראש הסתדרות רופאי קופ"ח וייסד את ארגון האורולוגים. בשנת 1956 יזם את הקמת בית הרופא ברחוב הפטמן 1, וערך את הירחונים המקצועיים של קופת חולים הכללית. ד"ר יעקב ביקלס נפטר בשנת 1969.

הסגנון של בית לדרברג ואלימלך משקף זרם ייחודי באדריכלות האקלקטית המקומית, ומשולבים בו אלמנטים קישוטיים ועיצוביים השאולים מעולמות התנ"ך והמזרח הקרוב, ביניהם אריחי קרמיקה מצוירים ביד מתוצרת 'בצלאל' ומעקה מרפסת בדוגמת מנורת קנים. מוטיבים אלו השתמרו היטב לאורך השנים והם מקנים לחזית האקלקטית את צביונה הייחודי. קישוטי קרמיקה תוצרת סדנת בית ספר 'בצלאל' היוו ציון דרך בהתגבשותה ובעיצובה של תל אביב כעיר העברית הראשונה בארץ ישראל. השאיפה לסגנון עברי מקורי באדריכלות אפיינה את תל אביב בתחילת שנות העשרים, הודות למאמציו של פרופסור בוריס שץ מנהל בית ספר 'בצלאל' שדגל ביצירת סגנון לאומי עברי. תכני הציורים בקרמיקה התמקדו בנושאים וסיפורים מן התנ"ך, נופים, והווי מקומי, חי וצומח בארץ ישראל, ותיאורי עובדי אדמה ארץ ישראליים. אריחי הקרמיקה בבית לדרברג בוצעו על ידי האמן יעקב אייזנברג אשר השתלם בווינה בציור על אריחי קרמיקה. עם שובו בשנת 1922 הקים אייזנברג בסיועו של שץ את הסדנה לעבודות קרמיקה, לעיטור בתים ציבוריים ופרטיים.

בחזיתות בית לדרברג ואלימלך חמש תמונות: בחזית לשדרה מופיעה תמונת רועה צאן אחד ממאפייניו של היהודי החדש, עובד האדמה. בחזית לרחוב אלנבי נראית תמונה עם נוף ירושלים בין החומות ובתחתית התמונה נכתב "עוד אבניך ונבנית בתולת בת ציון" הלקוח מדברי הנביא ירמיהו על תקומת ישראל, ושתי תמונות בקומה השנייה בהן נראים עובדי אדמה ארצישראליים ובתחתית התמונות נכתב: "הזורעים בדמעה" ו"ברינה יקצרו" . התמונות של עובדי האדמה מופיעות בתוך צורה של קשת דמוית פרסה הלקוחה מהאדריכלות האיסלמית , ומעוטרות בתפרחת רימונים. קישוטי הקרמיקה לא נועדו רק לקישוט, הם מעבירים מסר רעיוני, מעין תחיה מחדש, הגשמת החלום הציוני בעיר העברית. בפינה הימנית של החזית לאלנבי הוצב שלט קרמיקה המציין את שם בעלי הבית.

בשנות הארבעים של המאה העשרים, בהמשך לתמורה שחלה ברחוב אלנבי כולו, הפכה קומת הקרקע למסחרית, ובמקום פעל קפה שדרות, מהתוססים בעיר. בשנת 1940 הוקם על גג המבנה אולם ריקודים ובית ספר לריקודים בניהול יעקב פוגל. בשנת 1945 אושרה פתיחת חנות תכשיטים בכניסה לחדר המדרגות בחזית לרחוב אלנבי אשר פגמה בעיטור הקשתי מעל הכניסה. בשנת 1955 הושכר המבנה בשלמותו לחברת הביטוח איילון.

מעצם היותו פינתי, מתהדר בית לדרברג ואלימלך בשתי חזיתות מרשימות. בשנת 2018 החל תהליך שימור ושחזור של המבנה על ידי האדריכלית טל אייל. במהלך תיעוד ציורי קיר וצבעי הבניין על ידי צוות מסטודיו 'תכלת' (בהנהלת שי פרקש ואלי שאלתיאל) נחשפה בחדר המדרגות מערכת ציורים דקורטיבית שהקיפה את כל הקירות, וכללה חלק תחתון צבוע בגובה המעקה, שהופרד בפס מצויר ממשטחי הקירות. משטחי הקירות חולקו למקטעים על ידי עמודים מצוירים. באמצע, בין כל שני עמודים צויר כד עם פרחים. עוד נקבע בתיעוד מערכת הצבע כי גווני הצבע בקירות חזית הבית היו גוונים כהים של ירוק וירוק אפור ואילו הקרניזים ותומכות המרפסות בגוונים בהירים יותר.

תודות לאדריכלית טל אייל

.

.