בית מזרחי (בית חולים פרויד) מאת פרופ' אבישי גולץ

הבניין, ברחוב יהודה הלוי 9, בו שכן במשך 27 שנים בית החולים של ד"ר יצחק פרויד (1887-1966), נבנה ב־1924 כבית מגוריו של שמעון מזרחי, מנהל בנק ברקליס. האדריכל יהודה מגידוביץ, תכנן את הבית שהיה בן קומה אחת ונבנה מאבן כורכר מסותתת. בחזיתו נקבע גמלון שנסמך על עמודים וכרכובי אבן בדומה למקדשים היוניים. הבעלים, שמעון מזרחי, נפטר ב־3 באוגוסט 1927 ובאותה שנה ד"ר פרויד שכר את הבניין מיורשיו, ולאחר שביצע בו שינויים התאימו לייעודו כבית החולים.

ד"ר יצחק פרויד נולד ב־1887 בליטא. למד רפואה וסיים ב־1913. ב־1920 עבר לברלין ובמשך חמש שנים עבד בבתי חולים שונים והתמחה במיילדות. לאחר מכן עבד כרופא מיילד בקובנה. ב־1925 עלה לארץ והתיישב בתל-אביב. בית החולים פרויד נפתח ב־12 בינואר 1928. היו בו שתים-עשרה מיטות בשלוש מחלקות (שבהן רמת שירות שונה) לחולות וליולדות, שני חדרי לידה וחדר ניתוח אחד. פאולינה, רעייתו של ד"ר פרויד, הופקדה על הניהול הלוגיסטי והאדמיניסטרטיבי של המוסד. משפחת פרויד גרה בבניין סמוך לבית החולים (רחוב יהודה הלוי 8) וכך הרופא נמצא קרוב למטופלות שלו במשך כל שעות היממה. בית החולים שמש בעיקר כבית יולדות והיה פופולרי בקרב נשות תל-אביב והסביבה, במיוחד בקרב נשות העיר הצעירה בני-ברק בשל המטבח הכשר למהדרין שבו.

ב־1934 ד"ר פרויד הרחיב את בית החולים ובנה קומה נוספת על המבנה הקיים. יהודה מגידוביץ נשכר לתכנן את הקומה החדשה בהתאם לדרישות מחלקת הבריאות. הבנייה נעשתה מחומרים זולים יותר – במקום קירות אבן נבנו קירות חלקים ומטויחים. לאחר התוספת עלה מספר מיטות האשפוז לעשרים וחמש.

בשיא פעילותו, "כשהעיר תל אביב אכלסה כ- 40,000 נפש היה פרויד בית החולים הפרטי הגדול ביותר ליולדות, ומאד ב'אופנה' ... הכל נולדו אצלו משמאל עד ימין: בנו של ארלוזרוב, בתו של רוקח... כשליש הלידות היו מטעם קופת חולים שסבלה מחוסר מיטות. ד"ר פרויד עצמו משמש כל השנים רופא ראשי ואשתו – מנהלת המשק. הפרסונל מנה 'בימים הטובים' 25 רופאים, אחיות ומיילדות. היו פה כמה עשרות לידות לחודש ... היה זה בית יולדות 'בעל ביתי' רחוק מאד ממותרות אבל מצטיין בטיפול אינדיווידואלי" (תקוה וינשטוק, "כאן נולדה תל־אביב", מעריב 31.1.1955).

בתחילת 1948 עם התגברות התקפות ערביי יפו על האזור שבו נמצא בית החולים, המוסד נסגר. באפריל 1948, עם תחילת מתקפת האצ"ל לשחרור יפו, שימשה הקומה הראשונה של בית החולים את מפקדת אצ"ל, ובקומה השנייה נפתח בית-חולים צבאי, שבו רוכזו פצועי המתקפה. ד"ר אליעזר מתן ('יואב'), הממונה על השירות הרפואי באצ"ל, הופקד על פתיחת המוסד ונפתלי פרנקל, החובש הראשי של הארגון שימש כמפקדו. בשבת בבוקר, א' של פסח, הגיעה למקום קבוצת מתנדבות ובוגרות קורסים לעזרה ראשונה, שהחלה להכשיר את המקום לייעודו כבית-חולים צבאי עם שלושים מיטות, בית-מרקחת באחריותה של רבקה בוימל ומטבח. ציוד רפואי הגיע מארצות הברית והרנטגנולוג ד"ר אליהו ישעיהו סיפק מכשיר רנטגן. בשעה שש בערב היה בית החולים ערוך לקליטת פצועים. נפגעי הקרבות על יפו מוינו לפי חומרת הפציעה; הפצועים קל הועברו לבית החולים 'פרויד' והפצועים קשה נשלחו לבית החולים הדסה.

ביוני 1948 בית החולים 'פרויד' נפתח מחדש ובמשך זמן קצר התנהלה בו פעילות רפואית אינטנסיבית, כשהסוכנות היהודית הפנתה אליו יולדות מקרב העולות החדשות. בסך הכל, בכל שנות פעילותו, נולדו במוסד כ־30,000 ילדים. כשנרגע גל העלייה החל מצבו הכלכלי של בית החולים להידרדר. המוסד הוותיק התקשה לעמוד בתחרות עם בתי חולים אחרים. גם המשבר הכלכלי שפקד את הארץ ושינויים שחלו בסדר העדיפויות של היולדות, ש"מעדיפות לשכב בבית החולים העירוני ולרכוש בכסף זה שמלת קוקטייל או מקום בבית החלמה..." (תקוה וינשטוק, "כאן נולדה תל־אביב", מעריב 31.1.1955). כל אלה הביאו לצמצום הפעילות. למרות הקטנת צוות המוסד ההפסדים הלכו והצטברו. "כדי שנתחיל להרוויח דרושות פה 40 לידות לחודש, ובית החולים אשפז לאחרונה בקושי 30," התוודה ד"ר פרויד באזני העיתונאית תקוה וינשטוק ממעריב, שפרסמה בתחילת 1955 כתבה עגומה על המוסד, "במחצית שנה זו הפסיד בית החולים אלפי לירות ואפסה כל תקוה לשקמו. בלב דואב החליט ד"ר פרויד לחסלו. הוא חלם כי המקום ימשיך לפחות לשמש בית-חולים וניהל מו"מ מייגע עם קופת חולים ומוסדות רפואיים אחרים, ברם אלו 'משכו ומשכו'. בעמל רב הושכר הבניין ל'אורט' שתקיים כאן משרדים ואולי בית ספר. כבר עתה מעביר ד"ר פרויד את היולדות שנרשמו אצלו לאסותא ושאר בתי חולים זרים. 'כעת אהיה רופא פרטי. מה לעשות?' הוא נאנח. 'אני חזק מאוד למרות גילי ונקוה שאצליח'. מכרים מנחמים אותו: 'מחמש לידות לחודש תרוויח יותר מאשר מכל בית-חולים!' אבל לו צר מאד . חבל חבל... וניכר שלא על הביזנס הוא חס אלא על מפעל חיים שהקיץ עליו הקץ. ב־1 בפברואר ייסגר בית החולים אם לא יקרה נס משמיים. אבל הדוקטור הזקן יודע יפה כי גם בית-חולים, כבן אדם, אינו יכול להיוולד פעמיים..."

בפברואר 1955, חודש לאחר פרסום הכתבה, נסגר בית החולים. ד"ר יצחק פרויד נפטר ב־1966. כיום הבניין משמש כמטה ועד מנהלי 'בנק לאומי לישראל'.

.

.

.