בית סקופסקי מאת שולה וידריך

שמונים שנה צעדו דורות של תל אביבים בצד הבית ברחוב נחלת בנימין 5. והם לא ידעו בכלל שהוא כזה. אבל את סיפור הבית יש לספר מהתחלה. האדריכל יהושע צבי טבצ'ניק (תבורי) בנה בתל אביב במהלך שנים ספורות (1920-1924). נאמן להשקפתו: "יצירת סגנון עברי אשר אותו העמדתי לי למטרה בכל דרכי עבודתי בארכיטקטורה", קושטו הבתים שבתכנונו במוטיבים תנכ"ים או כאלה שנחשבו מזרחיים: דקלים, רימונים וחלונות קשת. בוויכוח שהתעורר עם האדריכל יוסף ברלין כתב אז טבצניק: "מה יותר יפה? מגן דוד, המנורה, הדקל, התמרים וכדומה? או חלקים של סגנוני עמים זרים?". תפיסתו בדבר סגנון אדריכלי עברי היתה לצנינים בעיני עמיתיו למקצוע. טבצ'ניק לא מצא את מקומו הראוי ועזב את הארץ לברוקלין, שלא במטרה לחזור. עוד קודם, ב-1922, הוא תיכנן עבור יהודה סקופסקי את הבית בעל העיצוב היחודי הניצב ברחוב נחלת בנימין 5, אל מול בית הדקל, עבודה אחרת של טבצ'ניק. בשנת 1926 עבר הבית לבעלותה של רוזה וולט. ובשנת 1933 החליף שוב ידיים. את הבית רכשו ישראל וחיים ברכט. הפיכתו של הרחוב לציר המסחרי המוביל בעיר לא נעלמה מעיניהם והם יזמו בניית חזית מסחרית לפני הבניין - אגף אשר הסתיר את רוב הבית ואת צורתו היחודית העשירה באלמנטים המאפיינים את טבצ'ניק. מעל החזית המסחרית שנבנתה נפרסה מרפסת חדשה שהפרידה בין קומת החנויות והמגורים. חיים ברכט היה מאוד גאה באדניות העץ לפרחים שהתקין על המרפסת. מאפיינים נוספים של טבצניק וסגנונו היהודי היו קישוטי הגג דוגמת קרנות המזבח ועמודי יכין ובועז בהשראת בית המקדש, חלונות ויטראז' צבעוניים, מגיני דוד חקוקים בטיח, ושני כדים קלאסיים שהוצבו על כן גבוה בחזית הבית.

קצת על ברכט. פירוש שם המשפחה ברכט בכ רפוייה ולא דגושה זה קטיפה ברוסית. משפחת ברכט עסקה ביבוא קטיפה מרוסיה מזה דורות. שלושת הבנים לבית ברכט ישראל, חיים ונתן תכננו לעלות לארץ ישראל מהעיר בילסקפודלסקי שבפולין , בתחילה עלו ישראל וחיים כדיי להכשיר את השטח לבוא המשפחות. אך תעתועי הגורל והמלחמה השאירו בארץ את ישראל ללא משפחתו ואת נתן בחו"ל. חיים, אשתו מניה ובתם רחל (כיום ברגר) גרו בקומה השנייה של הבית עם האח ישראל שנותר בודד. יחד ניהלו את בית המסחר לבדים שפעל בקומת הקרקע. בשנת 1967 נפטר חיים ברכט והמשפחה עברה לצפון העיר. את הכדים שניצבו בחזית הבית הסירו והם עדיין ברשות המשפחה.

במרץ 2012 הוסרה החזית המסחרית כחלק ממהלך לשימור הבית והחזרתו לצורתו המקורית משנות העשרים. מהלך עליו היתה אחראית אדריכלית השימור ניצה סמוק.

.

.