בית אברהם חנוך  מאת דני רכט

סיפור ההגנה על תל-אביב בראשיתה נקשר אל הבית הישן שעודנו ניצב ברחוב הרצל 18 פינת יהודה הלוי 21, ולבעליו. אברהם-גרשון חנוך (1868-1947) נולד בוילנה, הוא נשא לאישה את מלכה ולזוג הצעיר נולדו להם שני ילדים. המשפחה גרה בעיר ביאליסטוק ואברהם הצליח בעסקיו בתעשיית האריגים, בעקבות המצאה שפיתח שנתנה לאריגיו יתרון בשווקי רוסיה הצארית. 

אברהם הושפע עמוקות מ'מדינת היהודים' ספרו של הרצל. היה זה ארוע מכונן החיי המשפחה ובעקבותיו, הם עלו לארץ בשנת 1906. תחילה גרו בנווה שלום ואברהם עסק בסחר בעורות ובפרדסנות. אחר כך היה מהראשונים שבנו את ביתם באחוזת-בית. מאחר והיה אדם אמיד העדיף להגריל מגרש פינתי (אפשרות זאת היתה קיימת למי ששילם יותר) ובנה עליו את ביתו מבלי שנזקק להלוואה של הקרן הקיימת. הבית היה אחד היחידים בשכונה העברית החדשה שהיה בעל שתי קומות. החדרים עוצבו במתכונת משתנה (כמו במלונות הבוטיק של ימינו). היה בבית חדרים בסגנון סיני, אנגלי ועוד. 

משפחת חנוך גרה בקומה השניה בעוד שחדרי הקומה הראשונה הושכרו. ובהם התגוררה משפחת שרתוק עד שבנו את ביתם שבשדרות רוטשילד.  כאן התגוררו בין השאר הבן משה (לימים שרת, ראש הממשלה השני), אחותו רבקה שזכתה לחיזוריו של דב הוז, ואחותם עדה שנישאה בהמשך לאליהו גולומב. לא ניתן כמובן לעסוק בסוגיות הקשורות לבטחון היישוב מבלי להתייחס לגיסים שרת, הוז וגולומב. אך לבעל הבית היה עוד קודם תפקיד מרכזי בהגנה על השכונה הצעירה. מאחר והיה בעל ניסיון בשמירה ובהגנה עוד מזמן הפוגרומים בביאליסטוק (בביתו שם הוסלקו כלי נשק להגנת היהודים) נבחר אברהם-גרשון חנוך לראש ועד השמירה באחוזת-בית. 

אברהם-גרשון חנוך רבות בפעילות ציבורית מגוונת. הוא נבחר לסגן יושב ראש ועד הקהילה, היה חבר במשפט השלום העברי ועוד. הוא כתב מאמרים לעיתונות והיה ממייסדי הוצאת לעם. אברהם היה שוחר אמנות וביתו היה פתוח לאנשי תרבות ואומנות. התעניינותו באסטרונומיה הביאה אותו להקים מעין מצפה כוכבים בקטע מגג הבית שלא היה מכוסה רעפים. גם התחום האודיו-מוסיקלי עניין את אברהם. הוא עסק בניסויים מוסיקלים ופיתח אמצעים לשיפור איכות השמיעה בגרמופון. 

בשנות העשרים הפכה השכונה לסביבה מסחרית ובקומה הראשונה של הבית נפתחו חנויות. אחת מהן שימשה את בנק המזרחי, שנים לפני בניית בית הבנק במעלה רחוב לילינבלום. בשנת 1927 עבר בית המסחרי שור למוצרי מכולת מרחוב בוסטרוס את חנות בבית חנוך. בית מסחר זה נוסד בשנת 1902.  עוד בחייו תרם אברהם-גרשון חנוך את כל רכושו לקרן הקיימת. הוא נפטר בשנת 1947. רעייתו מלכה נפטרה אחריו ושניהם קבורים בבית העלמין ברחוב טרומפלדור.

אברהם גרשון חנוך באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

אברהם גרשון חנוך (שם משפחתו לפנים חאנעך, ושינה אותו לשם חנוך בעברית כפי שקבע ז. ז'בוטינסקי במכתב על אודותיו למ. דיזנגוף). נולד בווילנה, כ"ט כסלו תרכ"ט (10.12.1868), לאביו ר' יוסף יצחק , תורני ומשכיל, קומיסיונר במסחר תבואות (קרובו של הרב מתתיהו שטראשון שהקדיש את ספריתו הגדולה לקהלת וילנה והנקראת "ספרית שטראשון") ולאמו שרה בת אה רן פין . קיבל חינוך מסורתי עד גיל 15, קרא בספרי השכלה, למד רוסית וגרמנית וגמר בי"ס ממשלתי עירוני בוילנה. הרגיש משיכה לארץ-ישראל עוד מבחרותו וניסה לשוחח עם חבריו בעברית, אך לא נספח עדיין ל"חובבי ציון", אלא הגה רעיונות של "תיקון העולם". בראשית 1896 עבר לגור בביאליסטוק ונגרר בעקב מקרה לעסוק בתעשית אריגים, ואח"כ הכניס שכלולים ושיפורים באריגה ובית-חרשתו זכה להצלחה בשווקי רוסיה רבתי. 

באותה שנה קרא את "מדינת היהודים" להרצל ונעשה ציוני. היה חבר הועד הציוני המרכזי שבעיר יחד עם הד"ר פינס, יו"ר, דוד סוחובולסקי, העו"ד טריבוש, ד"ר זימן, חיט, שניידר ול. רוזנטל. קיים יחסים ידידותיים עם פועליו והשתדל להשפיע עליהם בכיוון ציוני ואף ניסה לארגנם באגודת-פועלים ציונית (לפי תכנית "פועלי ציון"). בעת התסיסה הפוגרומית יסד יחד עם פיבל שפירא את ארגון ההגנה העצמית היהודית בביאליסטוק, ואף נתן מקום בביתו למחסן-נשק חשאי ולאספות החשאיות של אנשי ההגנה. לקונגרס הציוני הששי נבחר מטעם הפועלים הציונים מביאליסטוק, ובשאלת אוגאנדה היה בין "אומרי הן", לפי הוראה מפורשת משולחיו נגד דעתו האישית.

בחודש אב תרס"ו עלה ארצה עם רעיתו מלכה בת אריה לייב ברטנישסקי ועם ילדיהם והשתקעו ביפו בשכונת נוה שלום. עסק בתעשית עורות עם י. מ. חודורובסקי ובפרדסנות בנס ציונה, והיה מראשוני החברים ב"אחוזת בית" ובין הראשונים שבנו את בתיהם בתלאביב ואף נבחר לחבר הועד של השכונה. השתתף בשנת תר"ע ביסוד השמירה וההגנה בתל-אביב, ונבחר לראש ועד השמירה, ואח"כ ביסוד ועד קהלת יפו-תל-אביב בנשיאותו של י. ל. אבוהב. היה סגן יו"ר ועד הקהלה. מתרפ"ז ואילך פעל למען הקמת בנין בית העם והיה סגן יו"ר הועד שלו. היה חבר במשפט השלום העברי.

בשנים הראשונות לקיומו של "הפועל הצעיר" היה כותב בו מאמרים בחתימה "אגח", רשם הרבה זכרונות על עובדות ופגישות עם אנשי-שם ועם גדולי הציונות בתקופת פעילותו הציונית והצבורית בחו"ל ובארץ. רבות מרשימותיו אבדו בעת ביעור "החמץ הציוני" בימי רדיפות השלטון הצבאי הטורקי במלחמת-העולם הראשונה נגד הציונות. ממיסדי הוצאת "לעם" ע"י "הפועל הצעיר" בתר"ע. נפטר בתל-אביב, כ"ח שבט תש"ז (18.2.47). צאצאיו : חיים ורבקה איתין .