חורשת עציון  מאת שמואל גילר

ב-13 במאי 1948 נפל גוש עציון ורבים מהגברים נפלו בקרב. הילדים והאימהות מכפר עציון, פונו עוד קודם לכן למנזר רטיסבון בירושלים. לאחר הכרזת העצמאות, החליטו האימהות להמשיך את חייהן במסגרת קיבוצית. הן הועברו לגבעת עליה ביפו, לקבוצת בתים שנבנו עבור הצבא הבריטי בידי חברת הבנייה ריאד ברחוב אריסטו, שכונת יפו ג´ כיום. במרכז המתחם היה מגרש גדול שכונה בפי הילדים 'החצר הגדולה'. סביב החצר התנהלו חיי הילדים, שסיפורם מתואר על ידי פרופ' עמיה ליבליך בספרה ילדי כפר עציון. בראשית שנות החמישים ניטעה במקום חורשת עצי אשל. 

בשנת 1998 התגלה במקרה סיפור המקום לאדריכלים גילר-לדרמן, שהחליטו להנציח את סיפור המקום בגינה שתוכננה על ידם, לה קראו חורשת עציון. בכניסה לחורשה ניטע עץ אלון, סימלו של גוש עציון, ולידו סוכה המנציחה את סוכת הלימוד המפורסמת של הקיבוץ. חיי השיתוף בקיבוץ העירוני המשיכו עד ראשית שנות החמישים, כשהחלו מספר משפחות לעבור למקומות מגורים חדשים. אחרוני החברים עזבו לאחר מלחמת ששת הימים, וחזרו לקיבוץ כפר עציון שהוקם מחדש.  

ב-1 בפברואר 2012, שנים לאחר הקמתה, נחנכה חורשת עציון בטקס חגיגי שנערך בבית הכנסת הנמצא במקום, אליו הגיעו רבים מילדי כפר עציון הבוגרים. שלט המועצה לשימור אתרים המספר את תולדות המקום, הוצב בחזית החורשה.