בית מרדכי וייסר מאת פיני בן-שחר

מרדכי וייסר עלה ארצה בשנת 1905 עם רעייתו חנה ושלושת ילדיהם. נמנה עם המייסדים והבונים את ביתם באחוזת בית. תחילה בנה ברחוב לילינבלום 15, ומאוחר יותר הקים בית נוסף במגרש הסמוך לביתו, על גבול השכונה. מרדכי היה שותפו של משה אברבנאל בהקמת ראינוע עדן, אותו הקימו בשטח המגרש המאחד קרוב לגבול שכונת אחוזת בית (תחילת רחוב לילינבלום).

ביתו נכנס להיסטוריה של העיר כבית בו שכנו תחנת-המשטרה העירונית הראשונה, ובית-משפט השלום העברי שהוקמו על-ידי העירייה. בבית וייסר בן הקומתיים התגוררו אליעזר הופיין, מנהל בנק אנגלו-פלשתינה (בל"ל), ד"ר שרמן וזאב ז'בוטינסקי.

מרדכי וייסר נפטר בטבריה, ערב סיום מלחמת-העולם הראשונה והוא בן 41 שנה. הותיר אחריו אלמנה מטופלת בחמישה ילדים – ארבע בנות (שתיים מהן נולדו בארץ) ובן – משה שהיה בגיל 14 בעת מות אביו.

האלמנה חנה, למרות כל הקשיים, נרתמה לעסקי בעלה והפכה לשותפה פעילה למשה אברבנאל בניהול ראינוע עדן וקזינו גלי-אביב – שבבעלותם. משבגר הנער משה (נולד ב-1904) היה יד ימינו של אברבנאל בניהול העסקים המשותפים. בטרם מלאו לו 18, יזם את קבלת-הפנים הגדולה לגנרל אלנבי משחרר הארץ. מאיר דיזנגוף כה התרשם מן הנער ומינה אותו ליועץ ליחסי-ציבור.

משה היה אדם צנוע מטבעו ועליו אמרו "הולך בקטנות וחולם על גדולות", עשה ופעל מבלי להתבלט ובדרכו שלו זכה להישגים והצלחות, ורכש לעצמו מוניטין כ"מלך הבידור" של תל-אביב. היה אהוב ואהוד על כולם. את הביטוי ההולם ביותר לאישיותו של משה, נתן אולי המשורר ראובן אבינועם-גרוסמן בשיר שהקדיש לידידו ביום מלאות לו חמישים, להלן:

לא ייחפז האיש וצעדיו יאיט; ישר הולך דרכו, שלם בכל ישית; שתקן הוא מטבעו ובדברים ימעיט- דומה קר מזג הוא, אך שתיקתו תלהיט; רכיל אינו הולך ורק טובות יגיד; עניו הוא, ודומה – בושה פניו תליט, באישוניו אין רהב, כי הוא צנועות יביט, פנים יסביר לכל אשר אותו יטריד, וזעף לא ידע – רק יחיד תמיד, מוכן הוא להקל לאשר עליו מכביד, וכף לבב נבוך בענת ישעו יסעיד! ולמי ירחש שנאה והוא לכל ידיד?! תאמרו אין כמותו! דמות זו היא אגדות! אין הוא מן הישוב – כי זו דמות דמיונית! צדקתם, אחי, אצלנו אולי נם יחיד: הן זה האיש משה, אותו נדע אישית. נרים איפוא כוסנו ונשת נא חגיגית, בתם, עשירית חייו החמישית,שם רעייתו ושני בניו בצהרי עתיד, יאירך ימים משה האח והעמית!

.

.