בית ליבני-וייסבורד מאת פיני בן-שחר

בית דויד נחום ליבני-וייסבורד נולד בווילנה בשנת 1870. בנעוריו הצטרף לחובבי-ציון והשתתף בכמה קונגרסים ציוניים. היה הראשון מיוצאי וילנה (ליטא) שעלה עם משפחתו לארץ ישראל, וזאת בשנת 1906. עם עלותו הצטרף לאגודת אחוזת בית ונמנה עם המייסדים והבונים הראשונים. את ביתו בנה ברחוב לילינבלום 25. 

לאחר מלחמת-העולם הראשונה נבחר לוועד תל-אביב. משרדי הוועד שכנו בביתו עד אשר עברו למבנים שיועדו לכך בשדרות רוטשילד, בסמוך לתחנת-המשטרה העירונית דאז. נפטר בשנת 1930.

דויד נחום ליבני-וייסבורד באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

דויד נחום ליבני-וייסבורד נולד בוילנה בשנת תר"ל לאביו יצחק (תלמידחכם, בעל מדות שהצטיין בישרו ונקרא בשם איצעלע די ערליכע דעה") ולאמו צ'רנה (עלתה לא"י אחרי מות בעלה). את חינוכו קבל ב"חדר" ואח"כ כשגדל למד גפ"ת ב"ישיבות" שונות בליטה. נשא לאשה את הינדה מנוחה בת ישראל לופרומה גאלעמבא מוורנו, פלך קובנה (שעלו לעת זקנתם לא"י, הוציא בירושלים ספר פרושי תורה בשם "דברי ישראל").

היה מזקני "חובבי ציון" עוד מנעוריו, וכשהו פיעה הציונות המדינית הצטרף אליה, והיה אחד מפעילי הציונים בוילנה. וציר לכמה קונגרסים ציוניים, היה בעל בית חרושת לתעשית גרבים בוילנה והצליח בעסקיו, ועד מהרה נחשב לאחד האמידים בעיר זו.

היה הראשון מיוצאי וילנה שעלו עם משפחתו לארץ ישראל. בא לארץ בשנת 1906, כדי שיוכל לחנך את חמשת ילדיו בבתי הספר העבריים בארץ ישראל. כל בניו היו בין התלמידים הראשונים בגימנסיה "הרצליה". היה בין מיסדי תל-אביב, ומששים הבונים הראשונים בה. בשנות המלחמה העולמית הראשונה היה ברוסיה ומשפחתו נשארה בארץ והשתקע בפטרבורג, בה עסק במסחר. ועשה הון גדול שנשאר בידי הבולשביקים. בקשי רב עלה בידו לחזור לארץ ישראל בשנת 1920.  בשובו נעשה פעיל בענינים צבוריים ונבחר לועד תל-אביב. היה גם חבר ועדת הבקורת שלו. אח"כ היה זמן-מה חבר במועצת עירית תל אביב.

כשהתחילו בונים את בית הכנסת הגדול, היה אחד מראשוני הבונים, ונבחר לועד הבנין של בית הכנסת. היה זמן-מה גם גבאי בבית הכנסת הגדול אחרי שנבנה. היה תלמיד חכם מובהק ומיזג בתוכו תורה והשכלה: היה מהטפוס המעולה של הליטאים, שינקו מתורת הגר"א ואד"ם הכהן גם יחד. כעסקן צבורי היה מחונן בטמפרמנט לוהט וגם מחונן בחוש בקרתי חריף. כשהנהלת הענינים בבית הכנסת לא מצאה חן בעיניו פרש בשנת תרפ"ו מהנהלת בית הכנסת, ובשנת תרפ"ז הוציא חוברת מיוחדת בשם: "בנין בית הכנסת הגדול בתל-אביב ותעלולי הגבאים", שבה גילה את כל הלוט וכל הפגימות הצבוריות שמצא בהתנהגות גבאי בית הכנסת הגדול, ושם סיפר גם פרטי הדברים שגרמו לפרישתו.

בתרפ"ז התחיל לפרסם ב"הארץ" פרקי זכרונות מענינים בשם "ווילנה לפני ארבעים שנה", שהצטיינו בהסתכלות חדה, בסגנון עשיר ומגוון, בציורים חיים ובחדורה עמוקה לתוך ההווי של יהודי ליטה. את כל הפרקים האלה אסף אח"כ והוציאם בספר בן שני חלקים בשם "ירושלים ודליטה" (ת"א, 1930).

חלה זמן-מה ונפטר פתאום ביום ט"ז אלול תר"ץ (9.9.1930). נקבר בבית הקברות הישן בתל-אביב. צאצאיו: רחל אשת יהודה נדיבי (מזכיר העיר תלאביב), אליעזר (מהנדס ממנהלי חברת "פורד" בא"י), דבורה , אשת גוסטב מאירשטיין (מהנדס), שלמה , ד"ר למדיצינה (אפריקה הדרומית), דינה אשת שמואל שליט (מגד ליד פרדס-חנה), עמנואל (ז"ל), נספה בהפצצת תל-אביב ע"י מטוסים איטלקיים בו' אלול ת"ש (9.9.40). בוגר ביה"ס החקלאי מקוה ישראל)..