בית דוד סמילנסקי מאת דני רכט

דוד סמילנסקי (1875-1953) נולד באוקראינה. בגיל 16 עלה לארץ-ישראל בעליה הראשונה (1891), והחל לעבוד ביפו אחר כך בראשון-לציון ומשם עבר לחדרה, בה נדבק בקדחת. סמילנסקי הנער חזר להחלים בבית הוריו באוקראינה ושם המשיך להטיף לציונות. בשנת 1902 נישא לשרה-בלומה בלוצרקובסקי ובשנת 1906 עלה שוב לישראל. הפעם עם רעייתו. לפרנסתו עבד בתחילה בבית החרושת שטיין. סמילנסקי היה עיתונאי, סופר ופעיל בענייני ציבור, שפרסם מאמרים רבים וכתב ספרים על ראשיתה של תל-אביב.

דוד סמילנסקי היה חבר בוועד הראשון של אגודת אחוזת-בית והיה אחד מהחמשת המייסדים יחד עם דיזנגוף, וייס, דנין-סוכובולסקי וחיותמן. את ביתם ברחוב יהודה הלוי 30 בנו בסמיכות לבית בלוצרקובסקי בו התגוררו הוריה של שרה-בלומה. זהו הבית הרביעי שנבנה בשכונה העברית החדשה. בשנת 1921, במסגרת שיפוץ נרחב, זכה הבית לחזית אקלקטית מרשימה ונוספה לו קומה שניה אליה עברה המשפחה בעוד הקומה הראשונה הושכרה לאנשים ולעסקים שונים. שרה-בלומה לקתה בהתקף לב בחוף הים ונפטרה (1922). בנם היחיד הוא שמעיה סמילן (1919-2013) לשונאי, מתרגם ואיש משרד החוץ. בן דודו הוא הסופר ס. יזהר.

לאחר פטירת אשתו נישא שנית ב-1923 לד"ר סמילנסקי-קיסלובה. בכתבה שפורסמה ב'דבר השבוע' (1955) כתבה אלה בינשטוק: "בתוך האווירה המסחרית מהירת הקצב של הבנקים והמשרדים הסובבים את הבית מכל צדדיו, בולט ביתר שאת צביונו המיוחד. אך לא רק חזותו החיצונית - על העמודים המכותרים, הקימורים והאדנים המחוטבים - נשתמרה בצורתה המקורית. דירתה של הגב' סמילנסקי-קיסלובה, אלמנת בעל-הבית, ערוכה ומותקנת באותה צורה כלפני שלושים שנה. ידיות הדלתות מתנוצצות בזכוכית מלוטשת. נברשות-זכוכית עתיקות משתלשלות מהתקרה, והקירות מכוסים בתמונות רבות של הצייר עובדיהו שהיה דייר משנה בדירה זו ואף ערך בה את שתי תערוכותיו הראשונות". בביקורה בבית התרשמה הכותבת מה"פינה בסגנון המזרחי, הערוכה מאחורי פתח קמור. כל כליה - שולחן נמוך, שרפרפים רפודים, מערכת-קפה וכלי נחושת רבים - הובאו במיוחד מדמשק".

סמילנסקי היה מזכיר וגזבר של גימנסיה הרצליה, היה חבר מועצת תל-אביב ואחר כך מנהל מחלקת המים והמאור בעירייה. היה ממייסדי שכונת מרכז מסחרי, כיהן כיושב ראש מועצת האופרה הארצישראלית, והיה נשיא באגודת בני ברית ובבונים החופשים. דוד סמילנסקי נפטר בשנת 1953 בגיל 78 בביתו ונקבר בבית העלמין ברחוב טרומפלדור. רעייתו הרופאה המשיכה להתגורר בבית לאחר מותו. על שמו נקרא רחוב בשכונת צמרת, בקרבת כיכר המדינה. בשונה מרוב מייסדי אחוזת בית שעברו להתגורר בשכונות החדשות של תל-אביב (חלקם אף עזבו את העיר) נשארו בני הזוג סמילנסקי להתגורר בשכונה גם כשהפכה למרכז עסקים תוסס.

דוד סמילנסקי באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

נולד בכ"ו תמוז תרל"ה בעיירה בלוזריה, מחוז צרקס, פלך קיוב (באוקראינה), לאביו ישראל ולאמו אסתר שינדל בת מיכל בלחובסקי . כשגדל קצת העתיקה משפחתו את מושבה לעיר רוטמיסטרובקה. אביו היה למדן מופלג בנגלה ובנסתר ויחד עם זה גם חובב ציון נלהב, ובא בדברים עם גדולי עסקני חו"צ ועם הרבנים הנוטים לחבת ציון. למד ב"חדר" עד השנה הששית, אח"כ למד כמה שנים בחצר האדמו"ר ר' נחומצי טברסקי ברוטמיסטרובקה, ויחד עם שני בני האדמו"ר למד את ה"בבות" עם מפרשיהם.

כשנמלאו לו תשע שנים למד מפי מורה פרטי תנ"ך עם מלבי"ם, דקדוק עברי, רוסית ולמודים כלליים אחרים. בסביבת האדמו"ר הנ"ל גדל עד שנתו הי"א. באותה שנה יצאה משפחתו לגור בכפר ויסקי הקטן שבמחוז יליסבטגרד, פלך חרסון, שבו גרה משפחת הסמילנסקים. בכפר זה למד יחד עם יתר צאצאי משפחת סמילנסקי למודים כלליים, הלשון העברית והלשון הרוסית, וממורים ביתיים רכש לו ידיעה הגונה בספרות החדשה בשתי הלשונות. הקריאה בספרות ובעתונות בימים ההם עוררה בו את הכמיהה והשאיפה לציון. גם אביו היה חו"צ נלהב ומורשה של חו"צ בעירו ובחנוך כזה אין פלא שהשתדל לצאת לארץ מאווייו עד כמה שאפשר יותר מהר, ואחרי עכובים רבים שבאו מצד אביו ובני משפחתו הגיע באייר תרנ"א לארץ ישראל.

בבואו ארצה רצה ללמוד בביה"ס החקלאי שב"מקוה ישראל", אך מפני הלשון הצרפתית שהיתה השלטת בבי"ס זה בימים ההם, הלך לראשון לציון ושם עבד בתורת פועל. אח"כ עבר לחדרה, במקום שהסבא שלו, שמעיה, קנה אדמה בשביל הצעירים למשפחת סמילנסקי. בחדרה עבד, אך חלה בקדחת ואחרי שנאלץ היה לצאת מחדרה חזר לראשון לציון, ולפי דרישתו של הסבא שלו הנ"ל חזר לרוסיה. בהיותו בן י"ז החל בכוחות עצמיים לדאוג לעתידו. אמו מתה עליו בהיותו נער ואביו ישב על התורה והעבודה וג"כ מת בדמי ימיו, ולכן מוכרח היה לדאוג לעצמו. בעזרת מכתבי הבוכהלטריה של י. ב. לויק רכש לו ידיעות בהנהלת פנקסים, ומצא לו עבודה בבנק קטן בסמילה.

עד מהרה עבר מסמילה ליליסבטגרד והתחיל לעבוד במשרדו של רב העדה מטעם, זאב טיומקין, שהיה גם מורשה הגליל הציוני. במשך שנים היה "מנושאי כליו" של טיומקין, בראשונה בתור מזכירו ומנהל המשרד שלו, ואח"כ הטיל עליו גם את הנהלת הלשכה הציונית המרכזית של גליל יליסבטגרד, שכלל בתוכו את פלכי חרסון, פולטבה, חרקוב ופודוליה. פעולתו הציונית היתה מסועפת. במשך שמונה שנים יסד בגלילו מאות אגודות ציוניות ולקח חלק בעשרות כנוסים ציונים גליליים ומחוזיים. בשנת 1902 נשא לאשה את שרה בלומה בת העסקן ניסן בלוצרקובסקי (נפטרה בת"א כ"ג אב תרפ''ג). בנם יחידם, שמעיה, יושב בתל-אביב. ב-2.3.1906 עלה ארצה עם משפחתו על מנת להשתקע בה.

קנה מניות "עתיד", רכש לו פרדס, וכשנוסדה "אחוזת בית" רכש לו מגרש בשכונה החדשה ונעשה פעיל בחברת השכונה עד שנבחר לועד הראשון בי"ב תמוז תרס"ו ושימש שנים אחדות כחבר הועד והמועצה. שנתים וחצי שמש כמנהל המחסנים של בית חרשת ליציקה ל. שטין ושות' ביפו, ושנה וחצי מנהל מסחרי ראשי (והיה בעל מניות). מיולי 1910 נתמנה כמזכיר, מנהל חשבונות וגזבר בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. בימי מלחמת העולם הראשונה גורש יחד עם תושבי ת"א, סבל יחד אתם, ונמצא כל הזמן עם תלמידי הגימנסיה בשפיה שליד זכרון-יעקב, ועליו הוטלה הדאגה להשגת האמצעים לכלכלת התלמידים והמורים.

בראשית 1921 הוזמן ע"י מ. דיזנגוף למפקח כללי בעירית תל-אביב. בתפקיד זה היה עד 1927. ומספטמבר 1927 ועד היום משמש הוא כמנהל מחלקת המים והמאור של עירית תל-אביב. ממיסדי המרכז המסחרי בת"א ב-1922-1921 פעיל בכל מיני מוסדות תרבות וכלכלה. חבר מועצת ברית הציונים הכלליים, חבר הועד המפקח של הגימנסיה "הרצליה", יו"ר הנהלת בנק בעלי בתים, ראש מועצת חוג האופירה הארצישראלית, חבר ועד בית-אוסף העתונות העברית "בית הלבנון" וחבר מועצת אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בירושלים, נשיא לשכת "מוריה" של הבונים החפשים (1941).

פרסם הרבה מאמרים בעתונות הארצישראלית וחו"ל: "הארץ", "הבקר", "העולם" "דואר היום", "חדשות אחרונות", ידיעות עירית תל-אביב, "הדהשבוע", "9 בערב", "הבונים החפשים", "רזסוויט" "רמה", "קדימה" באודיסה, "יוורייסקאיה מיסל" (רוסית) וכו'. בשנת תש"ב הופיע קובץ מאמריו הראשון בשם: "עם בני דורי" (הערכות וביוגרפיות של גדולי הדור). עומדים להופיע עוד שני כרכים: הכרך השני של "עם בני דורי", וכרך שלישי שיכיל מאמרים מוקדשים למוסדות תל-אביביים ולשאלות היום.

ד"ר מרים קיסילובה-סמילנסקי באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

מרים קיסילובה נולדה לאביה אלחנן ולאמה בוסיה לבית לוין, בכ"ח כסלו תרמ"ו בעיר רוגצ'וב, פלך מוהילוב שברוסיה הלבנה. בילדותה למדה ב"חדר", ואח"כ אצל מורים פרטיים ידיעות כלליות, שהכינו אותה לגימנסיה לבנות. עמדה בהצלחה בבחינות וסיימה את חוק למודיה בגימנסיה הנ"ל בהיותה בת י"ז וקבלה אפילו מדליה של כסף. לשם המשכת למודיה יצאה לחוץ לארץ ולמדה במחלקה הרפואית של אוניברסיטת ברלין, אך עברה משם לג'יניבה, במקום שסיימה את חוק למודיה וקבלה את התואר ד"ר לרפואה. כשחזרה לרוסיה הוכרחה לעמוד בבחינות ממלכתיות, כדי שתוכל למלא את תפקידה של רופאה, ואחרי שעמדה גם בבחינות אלו הורשה לה לרפא חולים. היתה מומחית למחלות נשים, ילדים ופנימיות.

שמשה 3 שנים בתור רופאה ב"זמסטבה". בשנת 1913 עלתה בפעם הראשונה לא"י, על מנת להשתקע. הוצע לה אז לעבוד כרופאה בבית חולים בשכם ולא הסכימה לגור בעיר ערבית. זמן קצר מילאה את מקומו של הד"ר הלל יפה בזכרון-יעקב וסביבתה. בפברואר 1914 יצאה את הארץ למצרים והיתה בקהיר חצי שנה, ומשם נסעה, ביולי 1914, לאיטליה ואחר יצאה לוינה, לשם השתלמות ברפוי עינים. עם פרוץ מלחמת העמים באוגוסט 1914 נעצרה במשך שנתים כשבויית-מלחמה. ב-1916 חזרה לרוסיה ועבדה כרופאה בבית חולים ובמנהלת בארגון "התאחדות הערים" ברוסיה הלבנה למעלה משנתים. בשנת 1918 באה לאודיסה ועבדה כרופאה. בש. 1921 עברה מאודיסה לקישינוב.

לציונית נהיתה עוד בישבה על ספסלי האוניברסיטה בג'יניבה. בתור ציונית אקטיבית השתתפה בקונגרסים הציונים השמיני בהאג והתשיעי בהמבורג.לארץ ישראל חזרה בשנת 1923, ומאז נשתקעה בארץ, ונישאה לדוד סמילנסקי. כשנה עבדה בתורת רופאה ב"קופת חולים" בראשון-לציון ואח"כ עזבה את משרתה זו והתחילה עוסקת ב"פרקטיקה" פרטית - בראשון-לציון.

מלבד עבודתה בתורת רופאה עוסקת היא בעבודה צבורית ומקדישה לה הרבה זמן ומרץ. עומדת בראש אגודת "עזרת יתומים ואלמנות", יו"ר בארגון נשים ציוניות ע"י ברית הציונים הכלליים, סגן יו"ר ב"בנות ברית" ובש. 1947 נשיאה, היתה חברה בועד המרכזי של הסתדרות הרופאים, חברה בועד הסניף של הרופאים בתל-אביב, היתה יו"ר הסתדרות נשים עבריות, יו"ר סניף ויצ"ו, יו"ר בועד האופירה הא"י, יו"ר בחוג האופירה העממית, מיסדת מעון תינוקות ראשון בתלאביב ובארץ ישראל כולה מיסודה של הסתדרות נשים עבריות. כמו כן פרסמה מאמרים אחדים בעתונות הכללית על שאלות ישוביות שונות.

.

.