בית בנות ציון (ביה"ס אורט לבנות) מאת עידו ששון

'לשכת המעון לצעירות ובית האשה' הוקמה בשנת 1941 על ידי ארגון הנשים 'בנות ציון' ברחוב התבור 32 כבית חד קומתי ומרתף הניצב בסמוך לבית וילסון "השני" ומול ת"ת לתימנים (בית הספר קלישר). הארגון נוסד בשנת 1930 במטרה לדאוג "לאשה הבודדה והגלמודה משולת האמצעים ללא הבדל ארץ המוצא וזמן שהייתה בארץ", דאגה שהתבטאה ע"י השכרת חדר, חלוקת ארוחת בוקר בתשלום מינימלי ולעיתים ללא תשלום כלל, קבלת סיוע רפואי ועזרה בחיפוש עבודה זמנית או קבועה. יוזמות ומייסדות הארגון היו שלוש גברות נכבדות בתל-אביב: חנה נדיבי-פרנקל (1877-1942), אמו של יהודה נדיבי (מזכיר עיריית תל אביב), מלכה גורדון (1869-1944) רעיית שמואל ליב גורדון (של"ג), מרים לאפין (נפטרה ב-1960) אשת אהרון לאפין.

העירייה הקציבה להקמת מבנה 'בית האשה' סכום כסף ניכר והשאר נאסף מתרומות. ארוע הפתיחה החגיגית נחגג ב- 31.12.1941 וכלל נאום פתיחה מאת ד"ר מרים קיסילובה סמילנסקי (1886-1969), עסקנית ציבור ומראשונות הרופאות בארץ-ישראל. העבודה במקום התבצעה כולה על ידי נשים והתנדבות מלאה. כבר בשנתו הראשונה, עברו מאות בנות בודדות במוסד. בתוך הבית סודר אולם מיוחד אשר שימש לפעילויות תרבות לא רק עבור הדיירות, אלא גם עבור גופים שונים שערכו במקום הרצאות וכנסים. במהלך השנתיים הבאות נערכו שם הרצאות מטעם הסתדרות הרוקחים, איחוד עולי רומניה, התאחדות הצמחונים, ההסתדרות לטיפוח הבריאות, אגודת המשוטטים ועוד. לעיתים שימש האולם גם כאולם חתונות ושמחות.

לפי התוכניות המקוריות, הוקמה במבנה קומה שניה בה פעל בית הספר המקצועי לנשים מטעם 'התאחדות נשים עממיות'. מוסד שפעל עוד משנת 1927 בבית שכור. בתאריך 6.6.1943 התקיימה במקום חגיגת חנוכת בית הספר המקצועי לנשים לתפירה וגזירה, בהשתתפות ראש העיריה ישראל רוקח. בית הספר הפעיל בנוסף ללימודי היום, קורסי ערב לתעשיית בית ולמלאכת מחשבת.

משנת 1950 פעל במקום ארגון הנשים של אורט והפעיל את בית הספר תחת חסותו. בית הספר היה משותף לעירית תל-אביב-יפו ולרשת אורט ישראל. תלמידות המוסד רכשו ידע מקצועי והשכלה כללית, שאפשר להן להיקלט הן כעובדות בבתי מלאכה ובתעשיה והן במפעלים פרטיים. בית הספר כלל גם מגמה ארבע-שנתית למקצועות האופנה. המוסד פעל כחלק מרשת בתי ספר מקצועיים אשר הוקמו במטרה להכשיר כוח אדם מאומן לצרכי התעשיה, כדי להגביר את הייצור והיצוא ועל מנת ליצור מקומות עבודה ותעסוקה לרבבות מפרנסים, עולים חדשים ונוער מתבגר, שהצטרף למעגל דורשי העבודה בשנות המדינה הראשונות. תערוכות עם עבודות התלמידות הוצגו מידי שנה ועבודות-יד הוצגו למכירה, כשההכנסות יועברו לטובת תלמידי אורט. מרתף המבנה שימש לאחסון בגדי חורף, שמלות, מעילים, פרוות וצרכי לבוש אחרים.

ב- 1967 נקרא המוסד בית ספר מקצועי תיכון עירוני ד' אורט, תוך שהוא ממשיך לפעול בשותפות עם העירייה. בשנת 1975 החל לפעול במקום גם סמינר אורט למקצועות האופנה, המוכר על ידי משרד החינוך והתרבות ומכשיר מורות בתחומי האופנה. במהלך שנות השמונים נערכו בערבים קורסים מטעם אורט למבוגרים בתחומי המחשבים, הגרפיקה והעיצוב. בהמשך הועברה פעילות אורט אל מבנה בית הספר התיכוני למסחר ברחוב גאולה. כיום משמש המבנה את בית ספר תיכון מורשת של רשת 'בית יעקב' החרדית.

דני רכט מוסיף שמבנה תוכנן על ידי המהנדס אברהם גולדמן (1868-1944).

.

.