בית הגבירים  מאת אדריכל שמואל גילר

החולף על פני הבית הראשון ברחוב יפת (10-2), יתקשה להאמין כי שורת החנויות והקשתות ההרוסות על הגג היו ביתם של שלושה גבירים יהודים מראשי עדת הספרדים המערביים. הבית הוקם בסוף שנות השבעים של המאה התשע-עשרה ובבעלותו התחלקו שלושה: ר' אהרון מויאל, ר' חיים מיימון עמיאל, ור' שלמה אבושדיד. הראשון היה מהדמויות הבולטות ביפו, ומראשוני הבונים מחוץ לחומה, ושותפיו ממנהיגי קהילת המערביים בירושלים. הם חברו יחד לבניית הבית המפואר והגדול, שהיה מהראשונים להבנות מחוץ לחומה, על מקום מצדית שהגנה על שער העיר. קומת החנויות שימשה כבזאר היהודי הראשון מחוץ לחומה, והוא מוזכר כבר במפת הטמפלרי זנדל משנת 1878. מעבר קשתי, שפתחו בדרך עזה, היא רחוב יפת היום, הוביל אל סמטת החלפנים, ואליו נפתחו עשרות חנויות קטנות. מי שיציץ היום במסעדת 'אבולעפיה' השוכנת במקום, יבחין כי מדובר במערך פנימי המזכיר את קניוני היום. מעל קומת החנויות היו שלושה בתי דירות מפוארים: שניים בבעלות עמיאל ואבושדיד, והאחר בבעלות אהרון מויאל. הם נרשמו בספר המקרקעין של בית הדין השרעי ביפו, בנובמבר 1881. נכסי עמיאל נרשמו כהקדש המנוהל עד היום בידי בן משפחה.

אהרון מויאל, ראש לשושלת משפחתית רבת פעלים, עלה ארצה מרבאט שבמרוקו בשנת 1853. הוא התיישב תחילה בחיפה, ובשנת 1856 עבר ליפו והתגורר בעיר העתיקה שהייתה מוקפת עדיין בחומה. הוא היה מעשירי הקהילה הספרדית ביפו, וכשנפרצה החומה בראשית שנות השבעים, רכש חלקים גדולים משטח החפיר, שמולא לימים ועליו נבנו הבתים בצדו המערבי של רחוב יפת. הוא סייע בהקמת מקווה-ישראל וראשון-לציון, שימש כנציג חובבי-ציון, ורכש את אדמת עקרון. רעייתו סעדה הייתה אחותו של חיים מיימון עמיאל, ובערוב ימיו עבר להתגורר בירושלים, סמוך לבית גיסו.

בנו הבכור של אהרון, יוסף בק מויאל, היה היהודי רב ההשפעה ביפו של אותם ימים. הוא עסק במסחר שמן ותבואה, ובשנת 1882 התמנה לסגן קונסול ספרד ביפו, ולאחר מכן גם כסגן קונסול פרס. הספרדים העניקו לו את אותות איזבלה הקדושה וקארלוס השלישי, ואילו על הסיוע שהעניק לתורכים במלחמתם נגד האיטלקים, הוענקו לו התוארים מג'ידי וביי (בק). הוא סייע לראשוני ביל"ו עם עלייתם ארצה, ותמך כספית ביהודי יפו. מסופר כי היה היוזם של בניית מגדל השעון לכבוד יובל שלטונו של הסולטן עבדול חמיד השני. יחד עם אהרון שלוש וחיים אמזלק, רכש קרקעות עליהן הוקמו השכונות היהודיות הראשונות. צאצאי אהרון מויאל היו לדמויות חשובות ורבות פעלים בתולדות הישוב בארץ. תיאור קורות המשפחה לדורותיה סופר בהרחבה בפרק זיכרון שכתב משה אשולין בשנת 1936, בחוברת גנזי ירושלים בהוצאת פנחס גרייבסקי.

ר' חיים מיימון עמיאל עלה לירושלים ממרוקו בשנת 1875 והביא אתו הון. הוא ייסד את 'ישיבת תורת חיים' ב'כולל המערביים', שברחוב מעלה חלדייה (רחוב חברון). גזבר הכולל היה קרוב משפחתו ר' שלמה אבושדיד (שכונה רח"ש), ועמיאל שימש כיד ימינו. הם חברו יחד לרכישת הבתים ביפו. בנו של ר' שלמה, ד"ר אברהם אבושדיד, היה מראשוני ילידי הארץ שהוסמכו לרפואה. הוא עבר להתגורר ביפו, והקים קליניקה פרטית בה טופלו עשירי הערבים בעיר. בתו לאה נודעה כיפה בבנות ירושלים, ונשאה לבן-ציון, בנו של אליעזר בן-יהודה, המוכר כאיתמר בן אב"י.

הדירות והחנויות בבעלות עמיאל ואבושדיד, שהתגוררו בירושלים, הושכרו בידי מיופה כוח שהיה מטפל ברכושם. בתחילה היה זה הד"ר יצחק קרישבסקי, ואחריו ניסים כרסנטי. בני משפחת מויאל התגוררו בבית הצפוני, בפינת כיכר העיר. ג'וליה שלוש, נינתו של אהרון מויאל, שהתגוררה במקום בראשית המאה העשרים, תיארה את הבית, שכניו, וסביבתו, בספרה העץ והשורשים המספר את תולדות משפחתה. הבית הועבר בירושה לסבה שמואל מויאל, והתגוררו בו גם בני משפחה נוספים, ביניהם עורך הדין דוד מויאל, מהראשונים שפעלו בארץ, ושימש בתפקידים ציבוריים רבים בשרות הישוב העברי. ג'וליה מתארת את השוק תחת הבית, שכונה אל-ואכלה, בו היו חנויות אריגים, שטיחים, ונעליים. במערב גבל הבית בסמטה שהובילה לשוק אל-באלאבסה הסמוך. המבוא המפולש של השוק המה מאדם, וניתן להבחין בכך בצילום הבית של הצרפתי פליקס בונפיס משנות השמונים של המאה התשע-עשרה. היום שוכנת בקמרונות השוק מסעדת אבולעפיה. הממקד עינו בצילום, יבחין כי מצדו השני של הרחוב, במקום בו שוכנת היום המאפייה של אבולעפיה, מתנוסס השלט של 'מלון כהן'.

בתי מויאל-עמיאל-אבושדיד השתרעו על פני כל המתחם שבין רחוב רוסלן וסמטת החלפנים (היום יפת 10-2). בצילום בונפיס הבית הוא דו-קומתי, גדול ומפואר, ואילו היום ניתן להבחין רק בשרידי קשתות הרוסות על הגג. אלה לא שרידי הרס מלחמתי, אלא שרידי הטראומה שעברה על הבית בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. כפי שניתן לראות בצילום, חזית הבית פלשה לתוואי דרך עזה (רחוב יפת), והצרה אותו. כשהחליט מושל יפו לשפץ את העיר ולהרחיב את הדרך המובילה דרומה מכיכר השעון, בעיצומה של המלחמה, נהרסה חזית הבית ואתה הקומה השנייה. האבנים שפורקו שימשו להקמת מסגד חסן בק. מאז מלחמת העולם הראשונה עומד הבניין בהריסותיו. משפחת מויאל עברה להתגורר בתל-אביב, ובני משפחת עמיאל לא הצליחו לקומם אותו. לאחרונה מנסה נכד נכדו של ר' חיים מיימון להחזיר את הבית לתפארתו.

תודה לאדריכל אור אלכסנדרוביץ' על הסיוע בהכנת הערך.

.

.