סביל אל-מחמודי (סביל סאלימן)  מאת שמואל גילר

הסביל המוכר היום כ'סביל סלימאן', נמצא בפתח הרחוב המוביל מכיכר השעון אל העיר העתיקה מול שער העיר. מסופר כי נקרא על שמו של סלימאן מושל צידון, אך שמו אינו מוזכר כלל על טבלאות הסביל, אלא שמו של סלימאן אחר - שלמה המלך.

הסביל נבנה בימי שלטון הסולטאן מחמוד השני, וחותמו המעוטר (טוגרה) נמצא בראש קשת הסביל. שמו מופיע על לוח השיש העליון, כמו גם שנת הבנייה 1809. מבצע העבודה היה מושל יפו מוחמד אגא אבו-נבוט, וגם שמו מוזכר בכתובת הסביל. שמו של סלימאן מושל צידון אינו מופיע על הלוחות. פסוק מהקוראן המזכיר את שלמה המלך הוא מקור שיבוש השם. הסביל מוזכר במסמכי וַקְף אבו-נבוט כ'אס-סביל אל-מחמודי', לכבודו של הסולטאן הבונה. על הטבלה האמצעית בשורה התחתונה מופיע המשפט: "משלמה הוא וזה לשונו בשם אלוהים הרחמן והרחום" (אִנּהֻ מִן סֻלַיְמַאן וַאִנַּהֻ בִּסְםִ אללַאהִ אר-רַחְמַאן אר-רַחִים). מדובר בציטוט פסוק 30, מסורת הנמלים (27) שבקוראן. היא מתארת את חוכמתו של שלמה, ואת היותו בקיא בשפת העופות. מסופר בה כי הוא כינס את כל עופות הארץ ורק הדוכיפת לא הגיעה למפגש. שלמה ציווה להביאה אליו, והודיע לה כי תשחט אם לא תציג הסבר מניח את הדעת להיעדרותה. הגיעה הדוכיפת וטענה כי חלפה במעופה מעל ארץ שבא, וראתה את מלכתה ובני עמה משתחווים לשמש ולא לאלוהים. כדי לבחון אם אמת בפי הדוכיפת, ציווה עליה שלמה להטיל את מכתבו המאדיר את שם האלוהים מעל ממלכת שבא, ולבחון מרחוק את מעשי המלכה ואת מעשי בני עמה. עשתה הדוכיפת כמצוותו, והטילה את המכתב. ראתה מלכת שבא את המכתב והכריזה את המשפט האמור המופיע על כתובת הסביל, ונפקחו עיניה ללכת בדרך האלוהים, ולא להשתחוות עוד לשמש. בסופו של דבר היא הגיעה לבקר את שלמה וליהנות מחכמתו. (פסוקים 42 ואילך מתארים את השתלשלות המאורעות שבאו בעקבות הודעת המלכה).

ומדוע מופיע המשפט על הסביל? הנוהג להסוות שמות דמויות בפסוקי קוראן היה נהוג ומקובל בבנייה האסלאמית, ולאזכור הפסוק הייתה גם מטרה מאגית והיא הגנה על הסביל משדים ומזיקים למיניהם. מקורות מים מקובלים במאגיה האסלאמית כמקום מפגש לשדים הבאים להרוות בלילה את צימאונם ובאותה הזדמנות גם לחטוף תינוקות מאמותיהן אם העזו לצאת למעין או לבאר בלילה. כדי להגן על מקור המים היו מצמידים אליו משפטי הגנה מאגיים המקובלים במסורות האסלם. אחד מהם הוא הפסוק האמור.

ועוד על הסביל ומקור המים שהזין אותו במאמר פרופ' משה שרון ושמואל גילר בספר 'יפו הבלתי ידועה'.

.

.