מגדל השעון  מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

מגדל השעון הינו אחד מסמליה המובהקים של יפו החל מראשית המאה העשרים. הוא ניצב באחת הכיכרות הסואנות של העיר – כיכר הסוכנות היהודית,  או כיכר השעון בפי כל. באמצע המאה ה-19 נהרסו חומות העיר. זאת לאור השיפור שחל במצב הביטחון והגברת ההשפעה האירופאית. בתוואי החומה המפורקת והחפיר שמולא בעפר, נוצרו שטחים חדשים עליהם הוקמו מבנים רבים. האזור הצפון-מזרחי של החומה (כיכר השוק לשעבר) הפך למרכז עירוני סואן.  חנויות הוקמו בו ונפתחו דוכני רוכלים. 

הכיכר המרכזית של יפו נוצרה סביב 1887 כשנהרסה חומת יפו על מנת לשפר את הכניסה אל העיר העתיקה וליצור קשר ומעבר בין השכונות שהחלו להתפתח מדרום – השכונה המרונית, עג'מי וג'באליה, ובין שכונת מנשיה והשכונות היהודיות של שבזי ונווה צדק שהתפתחו צפונה על החוף וצפון מזרחה לכיוון כרם ג'יבאלי. כיכר השוק הייתה כיכר מרכזית בעיר שמחוץ לחומות, שריכזה אליה את מוסדות השלטון וחיי המסחר. 

שליט האימפריה העות'מנית ראשית המאה העשרים היה עבדול חמיד השני (1876-1918). הוא שלט במשך 33 שנים ולציון 25 שנות כהונה הוחלט לבנות מגדל שעון בכל עיר גדולה וחשובה ברחבי האימפריה. מגדל השעון של יפו נבנה בכיכר המרכזית של העיר, סביבה גם הוקמו מבני השלטון. מגדלים נוספים נבנו בירושלים, צפת, עכו, נצרת, חיפה ושכם, סך הכל נבנו כמאה מגדלים. 

בהקמת מגדלי השעון ביקש הסולטן להטביע חותם אישי, וכנראה להעביר מסר של דייקנות וקידמה, מעין אות לכניסת תורכיה לעידן המודרני האירופאי. המגדלים נבנו כחלק מהרפורמות המודרניות שהנהיג הסולטן ועל מנת להנהיג את החיים בערי האימפריה על פי לוחות זמנים מדוייקים ומערביים. 

.

.