שכונת שפת הים  מאת דני רכט

שכונה יפואית קטנה סביב סמטה שכונתה לאחר קום המדינה 152 (מספר 3152 במפות מאוחרות יותר) אשר התקיימה עד שנות השבעים. אז הוחרבו אחרוני בתיה. ראשיתה של השכונה בבתים בבעלות ערבית שנבנו בין רחוב שישים (רחוב קדם כיום) ממש על קו המים, צפונית לבית החולים הממשלתי של יפו (אח"כ בית החולים דונולו). שטח ציבורי פתוח (כיום גינת טולוז) הפריד בין המקום הקטן לבין שכונות עג'מי ושכונת ג'באליה (גבעת עליה).

המתיישבים היהודים הראשונים ב-1948 היו פליטים אשר תפסו את הבתים שנעזבו ושילמו תמורתם שכר דירה חודשים במשרדי האפוטרופוס על נכסי הנפקדים. הם כינו את המקום  שכונת שפת הים. העולים שהתגוררו במקום היו מוקפים בהריסות בתים ופסולת וסבלו מרטיבות, העדר ביוב מוסדר ומפולות ברכס הכורכר עליו נבנו. במהלך השנים עברו רוב התושבים במקום לדירות שיכון באזורי יפו ג' ויפו ד'. השכונה נהרסה והפכה לחלק מהר פסולת הבניין שנערם על קו המים. מיקומה השכונה כיום הוא בקצה הדרומי של פארק מדרון יפו. 

בתאריך שביעי באפריל 1958 כתבה העיתונאית תקווה וינשטוק בעיתון מעריב על המקום: "שעה שדנים בחיסול מעברות ליד תל-אביב, מן הדין היה לזכור גם שכונה זו, הגרועה ממעברה. מעברה הינה לכל היותר מעברה. זמנית. ואילו כאן "הבתים" – גם אלה בתים! – נראים קבע ומכוסים עיפוש של דורות. הכוונה לשכונת שפת הים על גבול יפו ובת-ים – רחוב 152 וסביבתו – השוכנת בין נמל יפו ובית העלמין המוסלמי, למרגלות בית חולים דונולו. לסלאם זה מגיעים במורד גבעה. בין הריסות הפזורות סביב כאילו מלחמת השחרור נתחוללה אך אמש".

.

.