בית רבי בנימין  מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

בית הסופר יהושע רדלר פלדמן (1880-1957) המוכר בכינוי רבי בנימין ניצב ברחוב נחלת בנימין 48 פינת רחוב אחד העם. הבית הוא אחד מבתיה המקוריים של שכונת נחלת בנימין. הבית הורחב וכיום פועל בו מלון בוטיק יוקרתי.

יהושע התלמי (רדלר-פלדמן) (בכינויו הספרותי: ר' בנימין) באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

יהושע רדלר-פלדמן נולד בזבורוב, מזרח גליציה, בחדש סיון תר"מ (23.5.1880), לאביו ר' ישראל בן הרב ר' חיים ראדלר מראיחוב ולאמו ברכה בת הגביר הנדיב רי בונם פלדמן, מראשוני חסידי הוסיאטין.  למד בחדרים ובבית-המדרש בזבורוב. שם התחיל ללמוד לימודים כלליים והמשיך בברלין, ביקר שם זמןמד, בביה"ס הגבוה לחקלאות (ביחד עם פרופ' וולקני ואחרים) וארגן סטודנטים לעליה לארץ. יסד עם לין וגונצר את הירחון המצויר "הקשת". ב-1906 עבר ללונדון והשתתף עם י. ח. .ברנר ביסוד "המעורר" ובו החל לכתוב למען שלום עם הערבים.

עלה לארץ בתרס"ז והחל לעבוד כפועל בפתחתקוה. המשיך במשרות פקידות כמזכיר בגימנסיה הרצליה, בקבוצת כנרת, פקיד במשרד הארצישראלי בהנהלת ד"ר רופין וד"ר טהון והשתתף בחיים הצבוריים והספרותיים, בפעולות לסידור עולי תימן, במלחמת השפות, וכו'. בר"ח חשון תר"ע נשא לאשה את דבורה בת ר' אביגדור שפינר (תלמידת שלמה שילר ויוסף שווארץ, המורה הראשונה לעברית בלבוב ומהראשונות בגליציה, אח"כ זמן-מה מורה בגימנסיה בירושלים ובתחכמוני בת"א). (אחיה הרב ד"ר יעקב שפינר היה מורה דת בגימנסיות בלבוב ותוך התרגזות בריב עם מנהל-פולני אנטישמי קיבל שטף-דם במוח וכעבור שעתים מת בדמי ימיו בתרס"ד).  השתתף בייסוד שכונת תל-אביב, ובנה בה בית ב"נחלת בנימין" (אז שבתה נוספת ל"אחוזת בית" וכיום הרחוב הידוע בשם זה). כמו כן השתתף בפעולות למען יסוד השכונות "בית וגן" ביפו (כיום בת-ים) ובירושלים ונוה שאנן בחיפה, ורוחמה בדרום השפלה. 

במלחמת העולם א' היה משתדלני הישוב בפני השלטונות הצ באיים של גרמניה ואוסטריה בארץ ופעל למען מניעת הגירוש מפתח-תקוה. בימי הועד הלאומי הראשון היה חבר הועדה לעניני השוטרים העברים. מ-1919 ואילך היה במשך כמה שנים מנהל המשרד הראשי של "המזרחי" בתל-אביב ועורך עתוניו ופרסומיו. יסד את היומן "הצופה" ומ-1926 ואילך עורך הירחון "ההד" (לתעמולת הקרנות בצבור החרדי). עוד מימי השתתפותו ב"המעורר" היה מטיף ליהודים על הצורך בשלום עם הערבים והשתתף כמיסד ועסקן בכל הארגונים שנוצרו למטרה זו: "ברית שלום" (מיסודה ב-1927, ערך בשנה הראשונה את בטאונה "שאיפותינו", עד שפרש ממנה ב-1931 בגלל חילוקי דעות), "קדמה מזרחה" והליגה להתקרבות יהודית-ערבית. שותף ביסודם ובהנהגתם של מפעלי-צבור שונים, כגון: ישיבת "אלומה" בירושלים, פעולות למען התימנים, הקרן ההומניטרית "קסמא" (קלוריסקי, סולד, מגנס, אפשטיין), ועוד.

השתתף בקביעות ב"הפועל הצעיר" מראשיתו ואח"כ ב"מעברות", "התקופה" ועוד. פרסם מסות רבות ומאמרים ורשימות למאות בעברית, באידית ובגרמנית (היה הכתב הראשון של ה"וועלט" מהארץ) בעניני הציונות, הישוב, התרבות והמסורת ודברי פולמוס בנימוסיות נאה, שבגלל ערכם וסגנונם ניתן להם מקום אף בעתוני היריבים, אף כי בעקב אהדתו הגלויה לבל הפעולות והפעילים בתחיה ובהגשמה ועמידתו מחוץ למפלגות קשה להגדיר מי ומי הם יריביו? פעולתו העיקרית היתד, והנה בשטח הספרות. היה חבר ועד אגודת הסופרים. פרסם את הספרים על הגבולין (1922), אוצר הארץ (1926), פרצופים (2 כרכים, 1934/36), הרצל, דוד וולפסון, (היחידי שנכתב עליו בעברית), חוברות על התישבות התימנים, הכשרת הישוב, עלית החסידים ועוד. ערך קובצי "יפת", "בינתים", "למועד", "האהלה" ועוד, כתבי שלמה שילר וספר אוסישקין. השתתף בעריכת "מאזנים" השבועי וספר "יזכור". תרגם לעברית ב-80 אחוז מספרי הימים להרצל, "כתבי-משפחה עבריים לד"ר הרצברג" מספרי רופין ועוד. מכין לדפוס ספר מ"זבורוב ועד כנרת".

בניו: ד"ר יעקב אביגדור אל-עמי (אגרונום, בשרות הסוכנות), ד"ר אלון פלדמן (חימאי).