בית שרה ויוסף עזריהו  מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

יוסף עזריהו (1873-1945) במקור אוזרקובסקי, נולד בפולין. יוסף עלה לארץ ישראל בפעם הראשונה בשנת 1891, היה פועל חקלאי ואז חזר לרוסיה ושרת בצבא הרוסי ארבע שנים. שרה לבית מאירוב (1873-1961) נולדה בלטביה. ובשנת 1897 באה לארץ ישראל כדי להחזיר הביתה את אחותה החולה. שניהם ביקרו בארץ ונמשכו לציונות ושניהם עסקו בחינוך והוראה עוד לפני שנפגשו. 

הם התחתנו בשנת 1901, המשיכו ללמוד בברן בירת שוויץ ועסקו גם שם בפעילות ציבורית ציונית. בשנת 1905 הם הוזמנו ללמד בארץ ישראל, יוסף לבית הספר ברחובות ושרה בבית הספר לבנות (האוטונומיה הרוסית), מאוחר יותר עברו שניהם ללמד בבית הספר לבנות (כיום חלק ממרכז סוזן-דלל). יוסף ושרה הצטרפו לאגודת אחוזת בית ובנו ביתם ברחוב אחד העם 14. יוסף השתתף בעריכת תכנית לימודים לבתי הספר היסודיים והיה יושב ראש מרכז המורים. כשהם בתפקידי ניהול בתי-ספר שונים גרו יוסף ושרה בחיפה וירושלים. ורק אחרי 11 שנים חזרו לגור בתל אביב. 

בסוף שנות העשרים פעל בבית פנסיון הגימנסיה ובו סניף תל-אביב של ' גדוד מגיני השפה בארץ-ישראל'. בשנת 1943 נאלצו בני הזוג למכור את הבית בגלל עומס החובות. יוסף נפטר כשהוא בן 72 ונקבר בבית העלמין ברחוב טרומפלדור. שרה זכורה כאחת המנהיגות במאבק לשוויון זכויות לנשים. היא נפטרה בגיל 88 ונקברה לצידו של בעלה. בספר זיכרונותיה 'פרקי חיים' מספרת שרה על הימים הראשונים של-תל אביב.

בשטח בית רוזה ודוד מזרחי ובשטח בית שרה ויוסף עזריהו ניצב כיום מגדל אפריקה-ישראל המשמש למשרדים. בראשית שנת 2024 הוחלף שמה של סמטת נס ציונה שנקראית כעת סמטת שרה עזריהו.

יוסף עזריהו (אוזרקובסקי) באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

יוסף עזריהו (אוזרקובסקי) לאביו יעקב ולאמו צירל לבית ליברמן. נולד בכ"ו בסלו תרל"ג (1872) בעיר סובלקי (פולין). משפחתו היתה אמידה ומיוחסת. עד גיל "בר-מצוה" למד ב"חדר" לדרגותיו השונות ואח"כ נשלח ללמוד ב "ישיבה". כעבור שנתים יצא מן "ישיבה" ובחזרו הביתה התמסר ללמודים כלליים. בגיל צעיר נמשך לתנועת "חיבת-ציון". בקיץ תרנ"ג יצא לארץ ישראל ועשה בה כשנה וחצי. עבד כפועל חקלאי בראל"צ, עקרון ופתח-תקוה. היה ממש תתפי ה"מרד" הידוע בראל"צ נגד ה"פקידות" על התנכרותה לשאיפות אכרי המושבות.

בקשר עם עבודת הצבא חזר לרוסיה, התיצב לפני הועדה הצבאית וגוייס לחייל. במשך ארבע שנים שירת בצבא ובתרנ"ח שוחרר וחזר לעירו, סובלקי, ושם גילה בעצמו כשרון של מורה: בסובלקי היה קיים בי"ס עברי והוזמן לתת שעור חנם. במשך שנה שלמה לימד בב"ה"ס הנ''ל בהתנדבות. בתרנ"ט נבחן וקיבל תעודת מורה, מיד אח"ז עבד כמורה ב"חדר" המתוקן בגרודנו במשך, שנה אחת.

בתר"ס יצא לחו"ל, למד בברן, אח"כ ביינה, בימי למדו בברן השתתף בקונגרס הציוני החמישי כציר מטעם אגודת חו"צ מדוינסק. שם הצטרף ל"פרקציה הדימוקרטית" שנוסדה בקונגרס הנ"ל. בקונגרס הששי שהשתתף בו מטעם ציוני גולטה, ששם לימד בבי"ס העברי במשך שנה, הצביע נגד הצעת אוגנדה. בתרס"א נשא לאשה את שרה בת שמריהו מאירוב.בתרס"ה הוזמן לארץ ישראל לבוא ולשמש מורה בבית הספר ברחובות. כעבור זמן-מה הוזמן להורות בביה"ס לבנות ביפו. בבית הספר הגדול והחשוב הזה מצא את מקומו, שם נפגש עם חבר מוריס מעולה, והשתתף עמהם בחבור ספרי למוד שונים.

בשנת תרס"ז השתתף בחבור תכנית הלמודים הראשונה המפורטת של ביה"ס העממי. בשנת תרע"ב הוציא יחד עם יחיאל יחיאלי ומרדכי אזרחי-קרישבסקי ספר למוד חשוב בשם: "שעורי הסתכלות וידיעת המולדת" לשלוש שנות הלמוד הראשונות. בתרס"ז נבחר לחבר מרכז המורים וכיהן במשרה זו ארבע שנים. היה ממיסדי העיר העברית הראשונה, וביתו היה מבין עשרות הבתים הראשונים שנבנו בתרס"ט. בתרע"ג עזב את עבודתו ויצא לחו"ל לשם השתלמות. לשם קבלת תואר ד"ר קבל את הרשות לכתוב את הדיסרטציה שלו על פרי הדר בהשגחתו של אהרן אהרנסון, שהיה מפורסם בחוגי המדע בחו''ל. עם שובו ארצה, פרצה מלחמת העולם הראשונה.

בתרע"ד נתמנה למנהל ביה"ס הריאלי בחיפה במקומו של הד"ר בירם שהתגייס לצבא. בימי פרשת הדגול נחשד גם הוא בקשרים עם "נילי", נאסר ע"י הטורקים והובא לכלא נצרת, אך כעבור חדש שוחרר ממאסרו. אחרי שחיפה נכבשה ע"י הבריטים נבחר לראש הקהלה בעיר זו. בתפקיד זה עמד שנה שלמה והניח שם את היסוד לארגונה של קהלה זו, שהיתה אז קטנה מאד.

בתרע"ט נתמנה ע''י מחלקת החנוך של ההסתררות הציונית למשרת מפקח על בתי הספר העממיים בא"י. מאז עמד בתפקידו זה עד שהועלה למלא את מקומו של הד"ר יוסף לוריה כמנהל זמני של מחלקת החנוך בא"י. במשך שנתים מילא את התפקיד הזה. פרסם הרבה מאמרים בחנוך בעתונות הפדגוגית וב"הארץ", לחם לחנוך העברי האחיד, השתתף בעבוד התכנית הכללית של בתי הספר העממיים, ופרסם את ספרו "היצירה החפשית בחבור".

בתש"א החל לעבוד כמפקח על בתי הספר התיכוניים הכלליים בארץ, ובתפקיד זה היה עד יומו האחרון. באביב תש"ה, בא לת"א כדי להשתתף בועידת המורים, ובין ישיבה לישיבה, בשובו למלון שלו, הרגיש את עצמו ברע, וכל עמל הרופאים להציל את חייו עלו בתוהו. ביום ו' ניסן תש"ה מת ונקבר בת"א, בבית הקברות הישן. בתש"ו, שנה אחרי מותו, יצא לאור ספרו על הוראת התנ"ך. צאצאיו: יעקב, תחיה אשת דב גולובוב (בקבוץ אפיקים), ארנן (בקבוץ גינוסר).

שרה עזריהו (אוזרקובסקי) באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו בעריכת תדהר:

שרה עזריהו (אוזרקובסקי) לאביה שמריהו מאירוב (משפחת רבנים) ולאמה בלומה בת יהודה ליב איזנשטין. נולדה בכ"ד תמוז תרל"ג בעיר דינבורג. בגיל של שש שנים התחילה ללמוד עברית ורוסית. עמדה בבחינות בתורת אכסטרנית, וקבלה תעודת מורה. בשחר נעוריה נמשכה ל"חבת ציון", היתה בין מיסדות האגודה הראשונה בדינבורג בשם "בנות ציון". בתרנ"ז בקרה בפעם הראשונה בארץ ישראל לרגל ענין משפחתי ושהתה בארץ כחדשיים. בהוראה התחילה לעסוק בתר''ס, תחילה לימדה זמן קצר בלובלין ב"חדר מתוקן" לבנות, ואח"כ הורתה בבית ספד לבנות בוורשה.

בתרס"א נישאה ליוסף עזריהו ויחד עמו יצאה לשווייץ לשם השתלמות ולמדה שנתים באוניברסיטת ברן. באותו פרק זמן השתתפה בתורת צירה בקונגרס הציוני החמישי, והצטרפה לפרקציה הדימוקרטית. כשחזרה עם בעלה לרוסיה נתמנתה למורה ללימודים כלליים בבי"ס לבנות בעיר גוליטה. שנתים ימים עבדה שם כמורה, ומשך שנה אחת ניהלה את בית הספר הנ''ל. בכסלו תרס"ה עלתה ארצה שנית עם בעלה, וכעבור שנה ומחצה חזרה להוראה, ונתמנתה מורה בבית הספר לבנות ביפו ללמודים כלליים. היתה האשה הראשונה שתפקיד חשוב של מורה ללמודים כלליים נמסר לה.

מן המשתתפות ביסודה של אחוזת בית (תלאביב). בשנות המלחמה היתה בחיפה עם בעלה ועבדה בתורת מורה בביה"ס הריאלי ארבע שנים. עם תום המלחמה עברה לירושלים ושם ניהלה שני בתי ספר לבנות (בשנים תרע"ט - תרפ"ד). בתרפ"ד פרשה לגמרי מעבודת הוראה. השתתפה באופן פעיל בעבודה צבורית בארץ. לחמה במרץ לזכויות האשה והקימה ארגון נשים בחיפה בעל מגמה פוליטית. זו היתה מלחמתה והופעתה הראשונה על הבמה הצבורית.

כשעברה לגור בירושלים השתתפה ביסוד ארגון נשים מדיני-ארצי, שמטרתו היתה השגת שויון זכויות לאשה בכל שטחי החיים. ארגון זה הוקם בתרע"ט בשם "התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בארץ ישראל". מאז יסודה של ההתאחדות הנ''ל היא משמשית בתור חברת המרכז שלה. בשנת תר"פ נבחרה לאספת הנבחרים הראשונה ב"רשימת המתקדמים". בכל יתר הבחירות לאספת הנבחרים נבחרה לציר ע"י רשימת נשים מייחדת של ההתאחדות לשווי זכויות מתוך שתוף עם ארגוני נשים אחרות.

במשך שנים מספר מילאה תפקיד של שופט במשפט השלום העברי בת"א. השתתפה באופן פעיל בארגון סייע למחוסרי עבודה ופרנסה בת"א בשנות המשבר (תרפ"ז תרפ"ט). פרסמה מספר מאמרים וחוברות על בעיות האשה ותפקידיה בחברה. בתש"ז פרסמה ספר - "התאחדות נשים לשיוי זכויות" - פרקים לתולדות תנועת האשה בארץישראל. צאצאיה: יעקב, תחיה אשת דב גולובוב (בקבוץ אפיקים), ארגן (בקבוץ גינוסר).