בית ד"ר נופך (ביה"ס יבנה)  מאת דני רכט

בחודש אוקטובר 1970 ביקר רוני נופך את  קברי סבו וסבתו בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. כשהתקרב אל הקברים הוא שם לב שמשטח השיש הוסט מעט. כשהזיז את האבן הוא נדהם לגלות כי בשני הקברים נמצאו חפצים שונים ובהם בגדים, נעליים, ובקבוקי משקאות חריפים. המשטרה הוזעקה למקום ובתום חקירה קצרה הגיעו החוקרים למסקנה כי הקברים שימשו מקום מחבוא לרכוש גנוב.    

הסב ד"ר יצחק נופך (1879-1929)  יליד מינסק (ביילורוס), קיבל תואר דוקטור במשפטים  באיסטנבול, בירת האימפריה העות'מנית אז, ושימש כיועץ משפטי לשגרירות הצארות הרוסית שם. עוד קודם לכן נדבק בחיידק הציוני ואף ביקר בארץ בשנת 1900. ד"ר יצחק נופך נישא למרים (1877-1935) ילידת טיבילסי (גרוזיה), רופאת העיניים הראשונה בארץ ישראל וממייסדות התאגדות נשים לשוויון זכויות. ב-1909 נולדה לבני הזוג בתם היחידה חמדה נופך מוזס (1909-1989) לימים משפטנית ועורכת שבועון לאשה. 

בשנת 1913 עלו האם מרים ובתה חמדה לארץ ישראל והן התיישבו בירושלים שם מרים סייעה לד"ר אברהם טיכו. בעלה יצחק נותר באיסטנבול. עם הצטרפות הטורקים למלחמת העולם הראשונה הפכו אנשי צוות השגרירות הרוסית ובהם ד"ר נופך לנתיני ארץ אויב. יחד עם כולם הוא הוגלה לאנקרה ורק לאחר תבוסת האימפריה העות'מנית וסיום המלחמה, התאפשר לו לעלות לארץ  לאחר חמש שנים של נתק ולהתאחד מחדש עם אשתו ובתו. המשפחה שהתאחדה התגוררה תחילה בירושלים. בשנת 1921 נתמנה לשופט בית משפט השלום ביפו. שנתיים אחר כך, עם הקמת בית משפט שלום בתל אביב היה ד"ר נופך השופט הראשון בבית משפט זה שהתנהל על טהרת השפה העברית. 

משפחת נופך שכרה דירה בבית פחטר ברחוב אלנבי. חלק מהדירה שימש 'בית מרפא לחולי עיניים', הקליניקה של ד"ר מרים נופך. עם גאולת אדמות שכונת לב תל אביב קנו בני הזוג את מגרש מספר 262 בשכונה החדשה ובנו עליו את ביתם. המגרש היה בקצה השכונה ובינם לבין תוואי מסילת הברזל הפריד רק בית משה הופנקו שנבנה במקביל לביתם. אל הבית החדש עברה גם הקליניקה של ד"ר מרים נופך. באותה תקופה היתה כתובת בית נופך רחוב יבנה 3. אך בהמשך ניסתה העיריה להסדיר את רחובות העיר לפי שיטה קבועה והכתובת שונתה לרחוב יבנה 42. ד"ר יצחק נופך נפטר בפריז לשם נסע לקבלת טיפול רפואי. הוא נקבר תחילה בבית קברות עירוני בפריז ובלאחר מכן הובא ארונו לארץ והוא נקבר מחדש בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. 

הבת חמדה נישאה לראובן מוזס, בנו של איש העסקים יהודה מוזס, בעליו של בנק יהודי ואחר כך  המו"ל של עיתון ידיעות אחרונות והזוג עבר להתגורר בבית מוזס בשדרות רוטשילד. ד"ר מרים נופך שנותרה לבד בבית המשפחה ברחוב יבנה השכירה חלקים ממנו. במחצית הראשונה של שנות השלושים פעלה באחת מדירות הבית מערכת עיתון 'העברי'. בדירה אחרת החל לפעול ב-1932  בית ספר למלאכת מחשבת ולמלאכה לילדות בהנהלת פ. רוזנברג. מדובר בבית ספר פרטי תלת שנתי אליו התקבלו תלמידות בוגרות בתי ספר עממיים. בחודש פברואר 1935 הלכה לעולמה ד"ר מרים נופך. מוקיריה הרבים ליוו אותה בדרכה האחרונה מביתה ברחוב יבנה אל בית הקברות ברחוב טרומפלדור.   

בראשית שנות השלושים התיישבו בחלק זה של העיר משפחות עולים רבות מהבלקן ובעיקר מבולגריה ונולד הצורך בבית ספר לילדיהם. לעיריה לא היו אז מבנים למטרות חינוך בבעלותה ולכן שכרה את בית השופט נופך והתאימה אותו לשמש כבית ספר. בית השופט נופך היה בית בן שתי קומות וגג רעפים ולאחר שהותאם למטרתו החדשה היו בו שמונה כיתות לימוד והוא נקרא בית הספר יבנה. בית הספר החל לפעול בשלהי שנת 1935. 

מנהלו הראשון של בית הספר יבנה היה אברהם יצחק גולני (יגולניצר) יוצא בסרביה ואיש העליה השניה שהתגורר ברמת גן. קודם לייסוד בית ספר יבנה, ניהל גולני (1876-1952) את בית הספר המעורב. עם יציאתו לגמלאות החליף אותו המשורר שמואל בס (1899-1949) תושב קריית מאיר וחבר הנהלת אקו"ם. במהלך שיעור בבית הספר איבד בס את ההכרה. הוא הובהל לבית חולים הדסה ושם נפטר כתוצאה משטף דם במוח. שמואל בס נקבר בבית העלמין נחלת יצחק. לאחר מותו של בס נמסר שרביט הניהול לידיו של ד"ר נח שפירא (1903-1964) שהתגורר עם רעייתו סוניה ברחוב ארלוזורוב 3. 

במהלך העשור הבא הצטמצמה האוכלוסיה בסביבה שהפכה ליותר ויותר מסחרית. בו בזמן נולד הצורך בבית ספר חדש בצפון העיר ליד נחל הירקון, סביבה שהתאכלסה אז במהירות. השינוי הדמוגרפי הביא את העיריה לסגור בשנת 1959 את בית ספר יבנה ולפזר את תלמידיו בין בתי ספר אחרים בסביבה (בית ספר בלפור לדוגמא). במקביל בנתה העיריה בית ספר יבנה 'חדש' ברחוב ועידת קטוביץ בצפון העיר והעבירה אליו את רוב סגל ההוראה. המנהל ד"ר שפירא המשיך בתפקידו עד למותו בסוף שנת 1964. הוא הובא לקבורה בבית העלמין קריית שאול. אל תפקיד המנהל נכנס המורה הותיק צבי ירדני אשר לימד גם בבית ספר יבנה 'הישן'. עם פינוי בית הספר מהבית ברחוב יבנה, נרכש המגרש לצורך פרויקט שתוכנן להיבנות במגרש הסמוך של בית הועד הפועל של ההסתדרות (לפנים מלון הרצליה). עם בניית מגדל הסנה בשטח האמור, הפך שטח בית ד"ר נופך לשעבר לכניסה ויציאה מהחניון התת קרקעי של מגדל הסנה, מגדל מנורה מבטחים כיום. 

ד"ר יצחק נופך באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

ד"ר יצחק נופך בן יהודה זאב,  נולד בד' שבט תרל"ט (1879) בעיר מינסק, רוסיה. חנוכו היה מזיגה של יהדות והשכלה אירופית; ביום שגמר את למודיו בגימנסיה סיים גם את הש"ס. מימי נעוריו התיצב במערכה הציונית והקדיש את כל כוחותיו למפעל התחיה. את הציונות הבין כחובה אישית. היה מן הראשונים בדורו, שלא הסתפק בתעמולה ובהטפה לציונות, אלא הוציא ראשית כל את מסקנת החובה לחייו האישיים. לאחר שקנה לו השכלה יסודית בתורת המשפטים ובלשונות המזרחיות באוניברסיטה הפטרבורגית, לא בקש חיי רווחה ומנוחה לעצמו, אלא יצא לקושטא בשנת 1904, כדי לשבת שוב על ספסל הלמודים בביה"ס למשפטים בבירת טורקיה, שברשותה היתה אז ארץ-ישראל, על מנת לשמש אחר כן את הישוב הא"י כעורך דין, היודע את לשון המדינה, את חוקיה וסדריה. במשך שנות שבתו בטורקיה (1904-1908) קנה לו ידיעה עמוקה בלשון המדינה, במנהגיה ובתרבותה והוכתר בתואר ד"ר למשפטים.

בהיותו בפטרבורג היה פעיל באגודות הציוניות שם והיה גם מקורב לבית הברון גינצבורג כמנהל ספריתו וכמורה עברי לבנו. נשא לאשה את מרים בת שלמה שפרנוב מטיפליס. כשהתחילה עבודה פוליטית מסודרת בטורקיה מטעם ההסתדרות הציונית, היה לעזר רב בעבודה זו, ע''י בקיאותו בעניני הארץ וע"י קשריו האישיים עם המנהיגים הטורקיים. הוא היה גם יועצה המשפטי של לשכת המסחר הרוסית בקושטא, ועזר הרבה לעולי א''י דרך קושטא.

בימי מלחמת העולם הראשונה הוגלה לאנקארה. כתום המלחמה נשתחרר מגלותו ובשנת 1919 עלה עם בני ביתו לארץ-ישראל. מתחילה ישב בירושלים ושימש מנהל למשפט השלום העברי, ואח"כ, בשנת 1921 נתמנה מטעם הממשלה הא"י לשופט השלום הממשלתי ביפו עד 1923.  מיפו הועבר לתל-אביב והיה שופט השלום הממשלתי הראשון בתל-אביב, שהנהיג את השפה העברית והוציא פסקי דין בעברית.

כשנתמנה לשופט שלום בת"א היה היום ההוא המאושר בימי חייו. לא היה קץ וגבול לשמחתו ואשרו, שנוצר בית משפט ממשלתי בעיר העברית הראשונה והוא השופט במשפט זה. כשופט הצטיין במדות תרומיות : באנושיות נלבבת, בכובד ראש, במתינות, בצניעות, היה בעל מזג טוב, נוח לבריות, ונענה בסבר פנים יפות לכל אלה שפנו אליו לעזרה. היה נקי כפים ובר-לבב.

כן שימש יועץ משפטי לעירית תל-אביב, לועד הקהלה ולמוסדות מרכזיים אחרים. סייע במאבק הנשים לזכויות האשה והיה פעיל בפיתוח יחסי שכנים עם הערבים. פרסם הרבה מאמרים בעתונות הציונית: ברוסית ובעברית. בתרפ"ט חלה ויצא לחו"ל להתרפא ונפטר בי"ד סידן תרפ"ט בפריז והובא לקברות בבית העלמין הישן בתל-אביב בז' אלול תרפ"ט. בתו חמדה נופך-מוזס היא אחת מעורכות הדין הראשונות בארץ.

.

.