בית משה חיינקו מאת שולה וידריך

דורה ומשה חיינקו הצטרפו אל אגודת אחוזת בית ובנו את ביתם בשדרות רוטשילד 10, בטבורה של השכונה הקטנה, מול הקיוסק הראשון והפנס הראשון. במשך שנים רבות הוגדר חיינקו כמי שעקבותיו נעלמו. בשנת 1976 הועלה שמו במפגש ותיקי תל אביב כמי שהיה מזכיר הקונסוליה הרוסית. כל מה שזכרו ממנו היה, שהיה לו כלב. באוגוסט 2001 הגיעה לתל אביב אנבל פאג'ל, תיירת מלונדון, בחיפוש שורשים, כדי לאתר את בית סבה וסבתה לבית חיינקו. סבים שלא הכירה מעולם. במפגש עם כותבת שורות אלה היא מסרה את מעט הפרטים כפי שנמסרו לה על ידי אמה.

היא סיפרה ששמו האמיתי לא היה משה חיינקו, אלא יצחק. על נסיבות שינוי השם סיפרה שעוד בהיותו ברוסיה הוגדר כמהפכן ומסית והושלך לבית הכלא בעיירה ליד אודסה. באותה תקופה הכיר את דורה חיינקו, שהצליחה להבריחו מהכלא בעזרת תעודות מזויפות על שם אחיה משה חיינקו. הם נישאו וברוסיה נולדה בתם הבכורה שלומית. כשבידיהם תעודות מזויפות, הצליחו בשנת 1908 לברוח לארץ ישראל. שם המשפחה המקורי נותר לא ידוע.

בשנת 1909 בנה הזוג את ביתו בשכונת אחוזת בית, כאן לפי דבריה נולדו בנותיהם אנה וריטה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כנתינים רוסיים, נמלטה המשפחה מאימת פקודת הגירוש על ידי השלטון העותומני. התיאור היה שבאישון לילה בכרכרה שחורה סגורה דהרו לנמל יפו ומשם למצרים, ומאז נעלמו עקבותיו בחקר תולדות תל אביב.

עוד סיפרה פאג'ל שהמצב הכלכלי הקשה אילץ את חיינקו לחפש פרנסה במקומות אחרים והוא החליט לעבור לארגנטינה. רעייתו דורה, סירבה להצטרף אליו, ובעקבות כך נפרדו השניים והתגרשו. משה חיינקו עבר לבואנוס איירס, שם נישא מחדש והוליד בת. רעייתו דורה ושלוש בנותיה עברו עם הזמן למרסי. שם התחתנו הבנות, ואחת מהן, אימה של פאג'ל, עברה ללונדון. פאג'ל ידעה לספר עוד פרט חשוב, שבשנות החמישים חזר חיינקו בתשובה, חזר לארץ והתיישב בירושלים. מידע זה איפשר להתחקות אחר עקבותיו של חיינקו. דרך חברה קדישא ירושלים אותר מקום קבורתו, בהר המנוחות. המצבה הייתה במצב שלא ניתן לזהות את הכיתוב. לאחר ניקויה נחשפה הכתובת: "משה בן נחום חיינקו ממייסדי העיר תל אביב"

שנים אחר כך במפגש מקרי עם ירושלמית נוסף מידע על חייו של חיינקו בירושלים, אשר סיפרה שלאימא שלה הייתה חברה בשם אלמה חיינקו ושהיה לה אבא "מוזר" שעבד כשומר ביד ושם, וסיפר לכולם שהיה ממייסדי תל אביב ושהיה פעם סגן הקונסול הרוסי בתל אביב. עוד פרט בפאזל הושלם.

מידע חדש על משה חיינקו עלה בשנת 2008. לקראת חגיגות ה-100 לעיר תל אביב הוחל בהפעלת פרויקט העיר הנגלית לעין שמטרתו הייתה תיעוד אלבומי תמונות ומסמכים של תל אביב הנמצאים באלבומים פרטיים לשם העלאתן לאינטרנט לטובת הציבור וחוקרי תל אביב. בין המשפחות שהשתתפו בפרויקט הייתה משפחת דנין, ממייסדי תל אביב. המתנדב שנשלח אל המשפחה היה ההיסטוריון יוסי גולדברג, אשר גילה באוסף ניירות המשפחה מסמכים מפתיעים. ביניהם תעודה משנת 1929 המעידה על כך שאהרון דנין הנו האזרח הטבעי הראשון שנולד על אדמת תל אביב לאחר היווסדה.

באופן מפתיע נמצא מכתב מאת משה חיינקו משנת 1959 הפונה אל ראש העיר דאז, חיים לבנון, בו הוא מערער על הקביעה שאהרן דנין הוא הילד הראשון של תל אביב ומבקש לקבוע שבנו יזהר (הבן שלא ידענו על קיומו) הוא הוא הבן הראשון של העיר. במכתב התשובה אישר ראש העיר שאכן יזהר חיינקו נולד 28 יום לפני אהרון דנין. ראש העיר אף עדכן את אהרון דנין שהוא מעתה הילד השני שנולד בתל אביב, למרות שיזהר חיינקו שהה במשך שנים בגלות, זכות הבכורה שמורה לו. אהרון דנין הגיב במכתב אירוני ועוקצני שהוא "מלא הערכה" לראש עיר שמצא זמן לטפל בשאלה "כל כך חשובה" בנוסף לכל הבעיות והטרדות הצריכות להעסיקו במילוי תפקידו. בסוף המכתב כותב אהרון דנין, "ההיה צריך לחכות עד היום למר חיינקו ולתביעותיו? למה רק 50 שנה? אולי כדאי להשאיר סוגיה חשובה זו ליובל המאה?...". התגלגלו הדברים כך שאכן ביובל המאה נמצאה עובדה חשובה זו, הקובעת סופית מי באמת היה הילד הראשון שנולד בתל אביב.

מסתבר שחמישים שנה קודם נכתב בעיתון מעריב (22.3.1959): "תייר זקן, גבוה וזקוף קומה משוטט בימים אלה בחוצות תל אביב, מתבונן בכל ומשתאה. עזב אותה לפני עשרות שנים וחזר אליה כעת מבואנוס-איירס על מנת להשתתף בחגיגות היובל". למנהלת חגיגות היובל אמר: "אני מטייל מבוקר עד ערב בחוצות תל אביב, על מנת להכיר את עירי. אני מתהלך כסהרורי, כחולם בהקיץ". בעיתון חרות מיום 21.8.1959 מוזכר חיינקו (שאת ביתו בתל אביב מכר בשנות העשרים) כמי שעמד בראש ארגון יוצאי אוקראינה.

במודעת האבל שהתפרסמה בעיתון דבר על מותו של חיינקו בתאריך 19.10.1966 נכתב עליו: "מבני העלייה השנייה, רב הפעלים כמזכיר הקונסוליה הרוסית ביפו בתקופת ייסוד תל אביב, ממניחי היסוד של העיר העברית הראשונה ומוותיקי העובדים ביד ושם". לסיכום קורות חייו, בעיתון החרות מתאריך 25.10.1966 במאמר "מותו של מייסד" מתברר ששימש גם כמתורגמן לקונסול הרוסי ועד מהרה זכה לכינוי "הקונסול". בביתו בשדרות רוטשילד 10 התארח מדי הגיעו לתל אביב הנשיא המנוח יצחק בן צבי אשר אף שכר אצלו חדר, ובהמלצתו של בן צבי התקבל חיינקו לעבודה כפקיד ביד ושם.

.

.