בית החלוץ  מאת שמואל גילר

הבית ברח' יפת 34, אכסניית הקליטה לעולי העלייה השלישית, הוקם בידי ועד הצירים הציוני ביולי 1920, עם תחילת שלטון המנדט האזרחי, ופתיחת שערי הארץ לעלייה. כמנהלי הבית שימשו דובה ויהודה צ'רקסקי, אנשי העלייה השנייה, ואילו מנהל משרד העלייה במקום שימש חיים פיינברג. אלפי העולים שזרמו לנמל יפו, נקלטו במתחם שכלל שלושה מבנים, שעמדו בחצר מוקפת חומה. בחזית הרחוב הראשי היה שער גדול, ושערים נוספים סגרו את החצר ממערב ומדרום. המבנה המערבי שימש כמשרד קליטה ומיון. במבנה המרכזי היה אולם האוכל, ובצמוד לו חדרה של משפחת צ'רקסקי. ואילו המבנה הדו קומתי בחזית הרחוב, שימש כבית הלינה. בחצר היו פזורים אוהלים, ומבני שרות.

ב-1 במאי 1921, כ"ג בניסן תרפ"א, פרצו מהומות בגבול נווה שלום/מנשייה, בעקבות הפגנה בלתי חוקית של תנועת פועלים קומוניסטית (מפ"ס). בצהרי היום, התאסף המון בחזית בית החלוץ וניסה לפרוץ את השערים. במשך 45 דקות הצליחו העולים הצעירים, בהנהגתה של דובה צ'רקסקי, להדוף את המתנפלים באמצעות מוטות ברזל שפרקו מגדרות החצר. קבוצת קצינים ושוטרים ערבים הגיעה למקום, ירתה לעבר השער ופרצה אותו. לאחר 30 דקות של מסע הרג ושוד, נותרו במקום 11 הרוגים, ו-26 פצועים.  ארבעה מהם נפטרו לאחר מכן. בין החללים היו דובה ויהודה צ'רקסקי ז"ל, שהותירו שלושה  יתומים. מסע ההרג נעצר בירית אקדח של קצין בריטי, שהובא למקום על ידי ניסל רוזנברג, פקיד מחלקת העלייה, שבתושייתו הציל את שאר העולים מהרג. הנרצחים הובאו לקבורה בקבר האחים שבבית הקברות ברחוב טרומפלדור.

ב-17 בינואר 1923, נרצח קצין המשטרה תופיק בק אסעיד, בידי חברי הקיבוץ החשאי, בהוראתה של מניה שוחט. לטענתה הקצין עמד בראש קבוצת השוטרים שפרצה לחצר. מחקר הפרשה הוביל למסקנה כי הקצין לא היה כלל במקום, כפי שמסופר במאמר כאן.  מומלצת גם קריאת המאמר סיפורו של יום האחד במאי  מאת האדריכל שמואל גילר.

ב-2 במאי ננטש בית העולים, ומחנה אוהלים הוקם על אדמת אמין נסיף, עליה הוקמה אחר כך שכונת נחלת יצחק, ליד רחוב אלנבי. באפריל 1923 נפתח בית עולים חדש במקום בו ניצב היום בית ספר רוגוזין ברחוב העלייה.  חצר בית החלוץ הפכה לשמש כמחנה המשטרה הבריטית. ב-29 ביוני 1936 שימשה החצר כעמדת יציאה לחבלנים הבריטים, שפוצצו מאות בתים ביפו העתיקה, במטרה לפלס דרך לכוחותיהם בסבך העיר ולאפשר שליטה עליה במהלך המרד הערבי. המבצע נקרא מבצע עוגן, והוא סלל את הכביש בו נוסעים היום. השם הוענק למבצע בגלל הדמיון של צורת הדרך לעוגן.

.

.