צריף ברוך אגדתי  מאת פיני בן-שחר

ברחוב יצחק אלחנן 13 התגורר ברוך אגדתי. אגדתי (קאושנסקי) נולד בשנת 1895 בבסרביה שברומניה (כיום בשטח רפובליקת מולדובה). בילדותו עברה משפחתו להתגורר בעיר אודסה, שם החל ללמוד בבית-ספר לבאלט – מקרה נדיר בקרב משפחות יהודיות באותם ימים. בהיותו תלמיד גילה התעניינות באמנות הציור, וב-1910 עלה ארצה ללמוד אמנות בבית-הספר בצלאל בירושלים. עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה גורש מן הארץ לאלכסנדריה כנתין רוסי ומשם חזר לרוסיה לחיק משפחתו. באודסה נתקבל כרקדן באלט באופרה, וזכה להצלחה רבה.

לאחר המהפכה חזר אגדתי ארצה עם ראשוני העלייה השלישית (12.1919) באונייה רוסלאן ומיד "נקלט" כאן על-ידי מאיר דיזנגוף, שהעריך מאוד את כישרונותיו האמנותיים והציע לו שיכון בצריף ברחוב יצחק אלחנן 13 במחנה ברנר. כאן חי ויצר עד יום מותו.

בחסות העירייה ובעידודו של דיזנגוף ידידו, ארגן אגדתי מדי שנה בערבי פורים נשפי מסיכות שבהם השתתפו אלפים מתושבי העיר. למחרת היום ניהל את תהלוכת הקרנבל ברחובותיה הראשיים של תל-אביב, בצדי הרחובות ועל גגות הבתים צבאו אותו יום רבבות צופים שהגיעו העירה מכל קצווי הארץ, וכן תיירים רבים שבאו לקחת חלק בקרנבל היהודי – העדלידע. והייתה גם בחירת אסתר המלכה – היא מלכת-היופי לאותה שנה. את המלכה היו מסיעים במרכבה מלכותית בחוצות העיר. הדבר הפך למסורת, וותיקי העיר זוכרים אותה בערגה. החגיגות לוו בריקודי-עם, ולהצלחה רבה זכה הריקוד "הורה אגדתי" שחובר על-ידי אגדתי לצלילי המוסיקה של אורי בוסקוביץ'. רבים מתושבי העיר לקחו חלק בריקודים והעיר "צהלה ושמחה". אגדתי היה מחלוצי הסרט העברי. בצריף בו התגורר התקין אולפן הסרטה ובו צולמו סרטים מחיי הארץ – יומנים מחיי היישוב. שיא הישגיו היה הסרט "זאת היא הארץ" – מפעל הנצחה של הרעיון הציוני בארץ המתחדשת. הסרט זכה להצלחה עצומה באותם ימים והוצג בפני קהילות יהודיות בכל רחבי תבל.

אגדתי לא זנח את הציור, אהבתו הראשונה. הוא התמסר לטכניקה חדשנית – ציוד על בדי משי – ואחר-כך עבר להדפסים על משי – אמנות שהקנתה לו מקום של כבוד בקרב הקהילה האמנותית בארץ ובעולם. בתאריך 25 במאי 1956 נפתחה בביתן האמנים התערוכה של ברוך אגדתי, בה הציג האמן את ציוריו מהשנים 1940-1956.

.

.