לביבות תפוחי אדמה 

נעמי דגני, אישה שהיא לב ונשמה, אופטימיות ושמחה, נולדה ב-24/7/1943 ונרצחה באופן טראגי כשהיתה לבדה בביתה בכפר עזה במתקפת המחבלים ב-7/10/23.
נעמי היתה בת 80 במותה, אחות לחנה, אהרון ותמי, אמא לענת, יוני, דרור ולילך, סבתא ל-9 נכדים ונכדות ואישתו של ישראל ז"ל, שנפטר 11 חודשים קודם לכן.

נעמי נולדה וגדלה בקיבוץ כפר בלום בעמק החולה בגליל העליון. היא היתה ביתם הבכורה של משה וחיה ניר, שהיו ממקימי קיבוץ כפר בלום ומראשוני המתיישבים בעמק החולה.

בגיל 18 נעמי הצטרפה לשנת שרות של בני ובנות קיבוצים בקיבוץ כפר עזה שהיה קיבוץ ספר צעיר, בן 5 שנים, עם 40 חברים וחברות. בסיום שנת השרות היא התגייסה לצבא שבמסגרתו, עקב מחסור לאומי באחיות, הוכשרה כאחות בבית ספר לאחיות בתל השומר. עם סיום הלימודים היא נקראה לחזור לקיבוץ כפר עזה כדי לסייע בהקמת המרפאה ולשמש שם כאחות.
ב1966 היא נישאה לישראל אלתרמן, הרווק הנצחי של גרעין מתערים (גרעין המייסדים של הקיבוץ), ובהמשך נולדו להם 4 ילדים - ענת, יוני, דרור ולילך.

בשנת 1975 יצאה המשפחה לשליחות בת 3 שנים בהאיטי שבאיים הקריבים, שם שימש ישראל כמדריך חקלאי מטעם משרד החקלאות והחוץ. השליחות פתחה לנעמי עולם חדש של תרבויות ואומנויות עולם שלישי. בשליחות המשפחה נדרשה להחליף את שם המשפחה לשם 'יותר ישראלי' וכך שונה שם המשפחה לדגני. [כקיבוצניקים אמיתיים לא חזרו נעמי וישראל בידיים ריקות לקיבוץ, והביאו איתם - לוחות עץ מעוטרים בעיטורים מקומיים לקישוט חדר האוכל].

כל חייה עבדה נעמי כאחות - שנים רבות במרפאה בכפר עזה. חברות בקיבוץ מספרות כי ליוותה אותן בלידת בנם או ביתם, אחרים מספרים שהצילה אותם בטיפול רפואי דחוף שהעניקה בשעת צרה. לאחר שנים רבות במרפאת הקיבוץ עבדה נעמי למעלה מעשרים שנה ועד פרישתה לגמלאות, בפגיה בסורוקה. היתה זו עבודה במשמרות, קשה ותובענית. צוות מחלקת הפגים מעיד כי היא היתה אחות מסורה בלב ובנשמה, תמיד עם חיוך ותוך כדי זמזום שיר ישראלי אהוב, נעמי אהבה את התינוקות כאילו היו ילדייה הפרטיים, יצרה קשר חם עם הוריהם ותמכה בהם ברגעים הכי קשים שלהם.
גם כשיצאה לפנסיה המשיכה נעמי לעבוד כאחות - הפעם בהתנדבות במרפאת הקיבוץ.
המשפחה והנכדים – ענבר, נטע, תומר, אלמוג, מאור, איתי, ארבל, אדוה ואביעד - היו עולם ומלואו עבור סבתא נעמי הגאה. בשבילה הם כולם היו המקסימים והמושלמים ביותר בעולם כולו.

נעמי הקפידה על אורח חיים פעיל ובריא – שחיה, צעידה, חדר כושר, פילאטיס ופלדנקרייז -  ולא ויתרה גם כשעם הגיל זה נעשה יותר ויותר קשה.  לצד זה הרחיבה את תחומי התחביבים שלה בשנים האחרונות גם לתחום האומנות כאשר התנדבה לסייע בסדנא של שוש, ועם הצטרפותה לחוג המנדלות בקיבוץ. עם לכתה היא הותירה קרוב ל-100 ציורי מנדלות שיצרה.

בשנים האחרונות נעמי טיפלה במסירות אין קץ בישראל בעלה שסבל ממחלה דמנטית קשה. בנובמבר 2022 ישראל נפטר, ונעמי החלה לפנות זמן לעיסוק בתחביביה ובעיקר לבילוי עם ילדיה ונכדיה שכל כך אהבה והיו כל עולמה.

הירצחה של נעמי הותיר במשפחה חלל עצום והנחמה היחידה היא שבבוקר ה-7/10 בשעותיה האחרונות כשבחוץ כבר היו קולות ירי וצעקות בערבית, היא הספיקה לשוחח בטלפון עם חלק מילדיה ונכדיה, צחקה והתבדחה איתם.

נעמי הייתה אישה אוהבת, עם שמחת חיים, חייכנית אופטימית, טובת לב, רגישה ורגשנית, שחיה את חייה בפשטות, בנתינה, בחמלה גדולה ואמפתיה כלפי אחרים.
יהי זכרה ברוך.