פירושקי

ליליה קופמן נולדה בבילורוסיה, למוסקבה הגיעה ללמוד ושם פגשה בארקדי דוברובינסקי והם נישאו, כשליליה היתה בת 21. במוסקבה נולד מקסים, בנם. ב-1990, כשנפתחה האפשרות לעלות לארץ, בחרו ליליה וארקדי לעלות לישראל, עם מקסים, בן ה-16. מספר חודשים אחרי שעלו, הם הגיעו לשכונת הקרוונים של כפר עזה. בתחילה לחצי שנה, אבל התאהבו בקיבוץ, באורח החיים וביקשו להשאר. התקבלו לחברות. ארקדי עבד במעבדה במפעל "כפרית" עד שיצא לפנסיה לפני עשר שנים. ליליה עבדה בתחילה בגן, אך בהמשך חזרה למקצועה כקוסמטיקאית וטיפלה בחברות ובבנות במכון הקוסמטיקה בקיבוץ. מקסים סיים בית ספר בבאר שבע, התגייס לצבא ולמד חשבונאות בבן גוריון. בשנים האחרונות הוא עובד בבנק דיסקונט בניו יורק, חברת בת של בנק דיסקונט בישראל.

בשבעה באוקטובר - ליליה התכוננה לצאת להליכת בוקר, וראתה מחבלים מחוץ לבית. ליליה וארקדי נכנסו לממ"ד, סגרו את הדלת, שמעו יריות ודיבורים בערבית. המחבלים ירו בחלונות ובדלתות הבית, אבל לא נכנסו. בחצות חילצו אותם מהממ"ד, עם השכנים, בתחילה לתחנת הדלק, ואז להודיה ומשם למלון באילת. אחרי מספר ימים לדן פנורמה. שלמה קורן מצא עבורם קרן שעזרה להם לנסוע למקסים לניו יורק למספר חודשים במלחמה. 

ליליה וארקדי אוהבים את הקיבוץ, מחכים לסיום המלחמה ולחזרה הביתה, הם משתתפים בכל המפגשים דרך הזום, ומתגעגעים  מחכים לחזרת החטופים ומקווים שהקיבוץ יחזור להיות גן העדן שבו התאהבו.