צלי בקר בתנור

נדב יהודה גולדשטיין אלמוג נולד ב-3 דצמבר 74 בכפר עזה לורדה ודוד (גוגו) גולדשטיין. 

אח בכור לנעמה, ניצן וענבר. 

נדב התחתן עם חן אלמוג, חברתו מבית הספר האזורי, ולהם 4 ילדים, ים בת 20, אגם בת 18, גל בן 11 וטל בן 9.
כלכלן בהכשרתו, היה מנכ"ל 'כפרית ישראל', ובשנים האחרונות כיהן כסמנכ"ל פיתוח עסקי, חדשנות וקיימות.

הוא נחשב למבריק ומוערך על ידי מכוני מחקר בארץ ובעולם שעוסקים בתחום הפלסטיקה. בצניעות ובמקצועיות הדריך סטודנטים, חנך ואימן בני נוער מתקשים, התנדב בעמותת "אחרי" והיה מעורב מאוד בחיי קהילת כפר עזה בעיקר התחומי החינוך והכלכלה.

אבל יותר מהכל, הוא היה ספורטאי בכל נימי נפשו. כדורסלן מצטיין בצעירותו, תרי אתלט בבגרותו. היה אלוף הארץ לגילאי 44-49 בתחרות חצי איש ברזל, אפריל 2022.

נדב היה איש של דבקות במטרה ועבודה קשה. מדי יום, לפנות בוקר ובסיומו של היום, יצא להתאמן על פי תוכנית סדורה. בארץ ובחו"ל בימי שרב ובקור עז. הוא שמר, הלכה למעשה, על רצף של 834 ימי אימון שאפשרו לו לצלוח את ההגדרה של ספורטאי סיבולת ארוכה.

ב-21 ביולי 23 נפגע נדב על ידי משאית בעת שרכב על אופניו במסגרת אימון.
הוא אושפז בבית החולים כשהוא פצוע קשה, והדבר הראשון שעשה כשפקח את עיניו לאחר הניתוח הראשון היה סימן וי באצבעותיו והמשפט "התקווה מתה אחרונה".
ולמרות שהרופאים העריכו שייקח לו שנתיים לחזור, הוא ידע שיעשה זאת בפחות. ווינר אמיתי.

בחריקת שיניים וכאבים עזים עבר לשיקום ביתי ובערב ראש השנה נכנס הביתה בפעם הראשונה אחרי 3 חודשי שיקום ללא הליכון. כולנו התחלנו להאמין לו, שבאמת יחזור לעצמו הרבה לפני התחזיות.

בשמחת תורה, בשבת השחורה 7 באוקטובר, נדב ובתו הבכורה, ים,נרצחו בביתם בכפר עזה. חן, אגם, גל וטל נחטפו לעזה ושוחררו מידי חמאס לאחר 51 ימים.

בספר שכתב לאחר התחרות ביוטה, ארה"ב, אותה סיים בתוצאה 4:44:43, כתב: "בספורט סיבולת ארוכה, באימון ובתחרות, אין אחרי מי להתחבא. אתה שם לבד, פגיע חשוף, אתה תלוי בעצמך. אני רוצה להתחרות על הקצה. כזה שעל קו הסיום ארגיש שמיציתי כל פיסת עצב, שריר ורצועה. כל מילמול של חמצן, כל גרם של גליקוגן או שומן או סודיום. הכי טוב אני רוצה משהו שיתאים ליכולת הגופנית שלי. אני מתמקד בחצי איש ברזל יש לי תשוקה לתחרות הזאת. אני נהנה ממשך הזמן מהאתגר. החלטתי להתמחות, ועכשיו צריך להתאים את היכולת שלי. אני רוצה לאתגר את הנפש ואת החוזק המנטלי."

נדב אהב לרכוב, ובעיקר לטפס. כאן מיצה ומיקסם את יכולתו הפיזית והמנטלית. כל פיסת עצב, שריר, רצועה. כל התגברות של קושי ודחיפה עצמית קדימה.הסלוגן שהנחה אותו היה ״התקוה מתה אחרונה״.

 זוהי מורשתו ובדרכו נמשיך.

ורדה ודוד גולדשטיין (הוריו של נדב)

• תחרות "מלך ומלכת ההר" על שמו של נדב גולדשטיין