לחם אירי

דני סטלמן נולד בבואנוס איירס. הוא מעיד על עצמו ששני זכרונות ילדות הקשורים לאוכל טבועים עמוק בזכרונותיו, ובשפתו שלו: "טעם העוף עם תפוחי האדמה אפויים בתנור גז (לא חשמלי, הטעם של האוכל שונה לחלוטין). הצבע הזהוב והעור הפריך של העוף עדיין זכורים לי היטב.
הזיכרון השני... ארוחות יום ראשון. אחחח איזו ארוחות! אין דומה להן! ארוחה שנמשכת בין 4 ל6 שעות, מתחילה בשעה 11:00 עם בקבוק ורמוט, חתיכות גבינה פרמזן, גרוייר ועוד. מלוות בנקניקים למיניהם, לידם זיתים וחמוצים שונים. אז ורק אז כששני בקבוקי ורמוט ריקים יורדים מהשולחן, מגיעה מנה ראשונה:  רביולי, ניוקי, קנלוני טבולים ברוטב עגבניות ורוטב לבן. אחרי מנוחה קצרה מתחילים עם המנה העיקרית - והנה מגיעים לשולחן צ'וריסוס, מורסישה (נקניק דם) חלקים פנימיים וערימה ענקית של סטייקים…"

כיום, בישראל, דני אוהב לראות את הילדים אוכלים ומתלקקים, כך התפתחה המוטיבציה לבישול, יום שישי,  נרות שבת, בקבוק יין ואוכל טעים.
דני הגיע לכפר עזה, בעקבות אחותו, בתיה הכט, שמבשלת ניפלא. הוא הגיע עם משפחתו הציערה, רחל רעייתו וביתו רון בת השנה. מיד בהגיעו נקלט לעבודה בכפרית. את הקריירה בעולם הפלסטיק הוא חב לכפרית בה עבד כ-30 שנה. למשפחה הצעירה נוספו רועי ונועה.
ילדיו גדלו סביב בישולי שישי, וגם הם התאהבו באמנות הבישול ועדיין מתגעגעים לאוכל של אבא.

בשבעה באוקטובר, היו בביתה של רחל, גרושתו של דני, רחל עצמה, נועה ביתם ושגיא, בן הזוג של נועה. הם חולצו רק לאחר שעות רבות מאוד בממ"ד.